כבר עשו על זה סרט: "ארמגדון". אסטרואיד ענק מתקרב לכדור הארץ ומאיים להשמידו. כוח הרסני, קוסמי, מעבר ליכולת אנוש עד שמשלחת גיבורים אקסצנטריים משוגרת לחלל, עם פצצת אטום, וברגע האחרון מצילה את האנושות מהכיליון.
כבר חודש ימים, ובעיקר בשבוע האחרון, מאיים "ארמגדון" על כלכלת העולם, ובסוף שבוע זה התכנסו בוושינגטון האנשים האמורים להציל את העולם: שרי האוצר של שבע המדינות הגדולות. האם הנרי פולסון, שר האוצר האמריקני, יצליח להציל את האנושות, כברוס ויליס בסרט? האם קרלה ברוני, רעיית נשיא צרפת, תזיל דמעה ותחבק את הגיבור כמו ליב טיילר? האם "מאמץ ההצלה העולמי" יהיה סיפור גבורה, או קומדיה גרועה של טעויות-
החיים אינם סרט, והמציאות הכלכלית קשה ומסובכת מאשר כוכב מפלצתי שמגיע ממעמקי החלל ומאיים לפוצץ את כדור הארץ. בחיים האמיתיים, כלכלת העולם אכן נקלעה למציאות של חור שחור, הבולע כל דולר ויורו ומניה ואג"ח שנקלעו למערבולת. במציאות, אבד האמון בדברים הבסיסיים ביותר: השקעה, חסכונות, בנקים, אשראי, ריבית, מילה, וגם האמון במנהיגים ובכלכלנים ובמומחים למיניהם. אם הם כה חכמים, איך נמחק כל כך הרבה כסף? אם הם כאלה מומחים, איך כל זה קרה במשמרתם-
הבעיה העיקרית היא, שכלכלנים בדרך כלל אינם עוסקים בהיסטוריה. כולם אולי יודעים לומר, שב-1929 נפלו המניות והיה המשבר הגדול. אבל הכלכלנים לרוב אינם עוסקים במי שהיו הנפגעים האמיתיים: בני האדם שבן לילה איבדו הכל, ורק עמל של שנים, ומלחמת עולם, הוציאו אותם ממעמקי החור השחור שאליו נפלו, שלא באשמתם.
משבר 2008 אינו נופל בעוצמתו ובפוטנציאל ההרס שלו ממשבר 1929. הטריליונים הנמחקים חולפים מעל לראשיהם של רוב בני אדם. זהו המשבר הפיננסי. אבל המיתון, פשיטות-הרגל, האבטלה, חסכונות שנמחקים ופנסיות שנחתכות זהו המשבר הכלכלי שיבוא בעקבותיו, והוא יפגע בכולם. ינשבו גם הרוחות הרעות שבאות עם מצוקה ואבדן אמון: שנאה, והסתה, ואולי גם מלחמה.
"אמריקה עושה לבסוף את הדבר הנכון, אבל לא לפני שקודם לכן היא ממצה את כל הדברים הלא נכונים", אמר פעם צ'רצ'יל על תכונת אופי של המעצמה שמעבר לים. ארה"ב אכן מיצתה עד כה את הדברים הלא נכונים: תחילה, בכך שהתירה את יצירת הבועה. בהמשך, בכך שלא זיהתה נכון את גודל הסכנה. וכשהחל המשבר, פעלה בהיסוס. מעט מדי, ומאוחר מדי. אילו רק היו מצילים את בנק ליהמן ברדרס, מקוננים באירופה, כל זה לא היה קורה. היום הממשל כבר מוכן להזרים סכומים גדולים בהרבה מהסכום שדי היה בו לעצור לפני חודש את נפילת הבנק, שקריסתו הציתה את האש הגדולה.
מה עושים עכשיו? גישה אחת תאמר שכמו בשריפת יער ענקית, אין הרבה מה לעשות: השריפה תיעצר או כשהעצים ייגמרו, או כשיירד גשם, או כשכיוון הרוח ישתנה. אחר כך, בעוד שנים, יצמח יער חדש, רענן. גישה אחרת תאמר שהעצים הם הכסף שלנו, ולכן עכשיו הזמן למעשים: פעולה כלל עולמית שתחזיר את האמון במערכת הגדולה. הממשלות כבודדות וכגוף משותף, צריכות להזרים כספים, לייצב את הבנקים, לפרוס רשת ביטחון, להוריד ריבית, וכן לסגור את הבורסות לתקופת צינון.
את כל הצעדים הללו צריך לעשות גם במשק הישראלי, ועכשיו. נכון שהמשק נכנס למשבר הזה במצב טוב יותר מכלכלות אחרות. אבל זו עמדת פתיחה בלבד. טוב לה לממשלת ישראל ללמוד את הלקח האמריקני: להקדים תרופה למכה. כי מה שלא תעשה היום תיאלץ לעשות, ובמחיר יקר וכואב בהרבה, בעוד שבוע-שבועיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו