חידוש הבנייה בירושלים - בעדיפות עליונה

מיקוד השיח עם ארה"ב בסוגיית העברת השגרירות לירושלים עלול להתברר כטעות טקטית ומהותית. העברת השגרירות לבירה - אם המהלך עדיין רלוונטי, ואין כל ביטחון בכך - תהפוך אותנו בעיני האמריקנים ל"בעלי חוב". "תג המחיר", למרות דבריו המרגיעים של השגריר האמריקני הנכנס דיוויד פרידמן שפורסמו השבוע ב"ישראל היום", עלול להיות יקר מאוד: המשך הקפאת הבנייה במרבית שטחי ירושלים. מימדי ההקפאה הללו נחשפו שלשום, גם הם מעל דפי עיתון זה.

הבנייה חשובה יותר מהעברת השגרירות. אחרי שנות הקפאה עמוקות, הפשרת הבנייה בכל חלקי ירושלים היא זו שצריכה לעמוד עתה בראש מעיינינו. הרי לא מתקבל על הדעת ששמונה שנים לא בנינו בירושלים מכיוון שבבית הלבן ישב נשיא "עוין" - ושמעתה לא נבנה בירושלים מכיוון שבבית הלבן יושב נשיא ידידותי.

השגרירות, עם כל חשיבותה, היא דגל וסמל. 69 שנים היא היתה בתל אביב, וחיינו כאן בירושלים בלעדיה. לא נורא. אפשר להמשיך כך. לעומת זאת, מציאות שבה אנו מנועים מלבנות באופן חופשי בירושלים היא בלתי נסבלת. גם בעידן טראמפ, נתניהו עדיין לא הפשיר את הבנייה במעלה אדומים, ב־E1 (בין מעלה אדומים לירושלים), בגבעת המטוס, בשמעון הצדיק ובעטרות. יש להניח שאלמלא העמדה האמריקנית הצוננת ביחס לחידוש הבנייה במקומות הללו, ההקפאה שם היתה מסתיימת.

בימים האחרונים מדברים פרשנים על "דיל" ועסקה עם ארה"ב - העברת השגרירות תמורת המשך ההקפאה. זו טעות. אם כבר "דיל", אז הפוך: ויתור ישראלי על העברת השגרירות לירושלים, ב"תמורה" להמשך הבנייה בכל חלקי העיר.

ייתכן כמובן שנגלה כי טראמפ חוזר בו מרעיון העברת השגרירות לירושלים ובמקביל ממשיך ללחוץ להקפאת הבנייה בעיר, או כלשונו המעודנת של השגריר פרידמן אתמול ב"ישראל היום" - "להגיע להבנה עם הממשלה בישראל לגבי איך יעסקו בנושא ההתנחלויות".

במלאות 50 שנה לשחרור ירושלים ואיחודה, הציפייה מהמנהיגות ומראש הממשלה נתניהו היא לכושר עמידה מול לחץ אמריקני, גם כאשר הלחץ מגיע מידיד, ולאמירה ברורה כי מה שמעניין אותנו בראש ובראשונה בירושלים הוא להמשיך לבנות אותה בכל חלקיה, ללא כל הגבלות. הצהרות כמובן אינן מספקות. דרושים מעשים, ובמידת הצורך - גם נכונות לשלם מחירים. אחרי הכל, מדובר בירושלים! כושר העמידה של ממשלת ישראל מול מי שתואר רק לפני חודשים אחדים כנשיא הידידותי ביותר עבורנו, ייבחן במעשים, לא בדיבורים. בחידוש הבנייה, ולא בדיבורים על חידוש הבנייה.