"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ל"ג בעומר - תזכורת לאסון אש הקנאות

,עודכן

משרד החינוך החליט "לדחות" את ל"ג בעומר למחר, ואת המדורות - שלפי לוח השנה היהודי היו צריכות להידלק אמש - נדליק רק הלילה. מי שהסתובב אמש בחוצות ישראל ראה שגם בעניין זה הקפידו חלק מהתלמידים לפעול בניגוד ל"הנחיות מטעם", והדליקו את מדורותיהם כבר אתמול.

כך בוודאי נהגו גם בחצרות חסידים, שאלפים מהם השתתפו אתמול בלילה בהילולות גדולות. גם רבים מרבבות העולים למירון לא ממש התחשבו בהודעה שיצאה ממשרד החינוך או באלפי השוטרים, הנהגים ואנשי כוחות ההצלה שנאלצו, שלא בטובתם, לחלל את השבת עבורם.

המנהג לציין את ל"ג בעומר הוא בן מאות רבות של שנים, וכפי שעשתה למועדים אחרים בלוח השנה היהודי, דאגה התנועה הציונית "לגייר" גם אותו. ממועד שמציין את יום פטירתו של רבי שמעון בר־יוחאי והפסקת המגפה, שלפי המסורת הפילה חללים רבים בין תלמידי רבי עקיבא, הפך המועד ליום זיכרון לגבורתו של בר־כוכבא וחייליו, תזכורת ל"יהדות השרירים" שנאלמה דום בגולה וקמה לתחייה בארץ ישראל.

כמו שקורה גם במועדים אחרים, הסיבות לחג כבר נשכחו מזמן מלב הרבה מהחוגגים, המקפידים להדליק מדורות, לצלות בהן תפוחי אדמה מפויחים ולאכול אותם עם קינוח של מרשמלו דביק וצבעוני שנמס באש. אך מבעד לענני העשן, ראוי להיזכר בכמה משורשיו העמוקים של החג ובתובנותיו, שכוחם יפה לא רק ל"ימים ההם" אלא גם, ואולי בעיקר, "בזמן הזה".

המסורת מספרת כי דווקא תלמידיו של רבי עקיבא, שחרת על דגלו את חובת "ואהבת לרעך כמוך", לא נהגו כבוד זה בזה. ללמדנו שגם תלמידי חכמים גדולים בתורה עשויים להיכשל באי מילוי החובה הבסיסית ביותר של מתן כבוד לאחר. "סתימת פיות" ורדיפת ה"אחר" לא פסו מהעולם, ול"ג בעומר נותן לנו תזכורת שיש עוד דרך ארוכה בעניין זה. המדורות מזכירות לנו את "מדורות השבט" שכה מאפיינות את החברה הישראלית. בכוחה של האש לחמם ולהאיר, אבל גם לשרוף ולכלות. קרבה יתרה לאש הקנאה או הקנאות עלולה להמיט אסון.

במסורת חז"ל, רבי שמעון בר־יוחאי הוא סמל להקדשת החיים לתורה בלבד. כשיצא מהמערה, שבה על פי המסורת בילה שנים רבות, וראה אנשים עובדים את שדותיהם, ביקש רשב"י לשרוף אותם בהבל פיו, "לפי שמניחים חיי עולם" - עיסוק בתורה - ועוסקים "בחיי שעה", במלאכה. רק בת קול שיצאה משמיים העמידה אותו על טעותו.

הסבר נאה לכך נתנו פרשנים בני ימינו: רק היושב במערה שנים רבות, מנותק מהמציאות שבחוץ - אפילו חכם גדול הוא - עשוי לומר דברים כאלה. אבל מי שרגליו נטועות בקרקע וחי מחוץ למערה, בארץ החיים, מבין שלא ניתן לקיים חברה מתוקנת על בסיס לימוד תורה בלבד, ולא ניתן לבנות עולם רק על ידי שנאה והרג.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר