ל"ג בעומר - תזכורת לאסון אש הקנאות

משרד החינוך החליט "לדחות" את ל"ג בעומר למחר, ואת המדורות - שלפי לוח השנה היהודי היו צריכות להידלק אמש - נדליק רק הלילה. מי שהסתובב אמש בחוצות ישראל ראה שגם בעניין זה הקפידו חלק מהתלמידים לפעול בניגוד ל"הנחיות מטעם", והדליקו את מדורותיהם כבר אתמול.

כך בוודאי נהגו גם בחצרות חסידים, שאלפים מהם השתתפו אתמול בלילה בהילולות גדולות. גם רבים מרבבות העולים למירון לא ממש התחשבו בהודעה שיצאה ממשרד החינוך או באלפי השוטרים, הנהגים ואנשי כוחות ההצלה שנאלצו, שלא בטובתם, לחלל את השבת עבורם.

המנהג לציין את ל"ג בעומר הוא בן מאות רבות של שנים, וכפי שעשתה למועדים אחרים בלוח השנה היהודי, דאגה התנועה הציונית "לגייר" גם אותו. ממועד שמציין את יום פטירתו של רבי שמעון בר־יוחאי והפסקת המגפה, שלפי המסורת הפילה חללים רבים בין תלמידי רבי עקיבא, הפך המועד ליום זיכרון לגבורתו של בר־כוכבא וחייליו, תזכורת ל"יהדות השרירים" שנאלמה דום בגולה וקמה לתחייה בארץ ישראל.

כמו שקורה גם במועדים אחרים, הסיבות לחג כבר נשכחו מזמן מלב הרבה מהחוגגים, המקפידים להדליק מדורות, לצלות בהן תפוחי אדמה מפויחים ולאכול אותם עם קינוח של מרשמלו דביק וצבעוני שנמס באש. אך מבעד לענני העשן, ראוי להיזכר בכמה משורשיו העמוקים של החג ובתובנותיו, שכוחם יפה לא רק ל"ימים ההם" אלא גם, ואולי בעיקר, "בזמן הזה".

המסורת מספרת כי דווקא תלמידיו של רבי עקיבא, שחרת על דגלו את חובת "ואהבת לרעך כמוך", לא נהגו כבוד זה בזה. ללמדנו שגם תלמידי חכמים גדולים בתורה עשויים להיכשל באי מילוי החובה הבסיסית ביותר של מתן כבוד לאחר. "סתימת פיות" ורדיפת ה"אחר" לא פסו מהעולם, ול"ג בעומר נותן לנו תזכורת שיש עוד דרך ארוכה בעניין זה. המדורות מזכירות לנו את "מדורות השבט" שכה מאפיינות את החברה הישראלית. בכוחה של האש לחמם ולהאיר, אבל גם לשרוף ולכלות. קרבה יתרה לאש הקנאה או הקנאות עלולה להמיט אסון.

במסורת חז"ל, רבי שמעון בר־יוחאי הוא סמל להקדשת החיים לתורה בלבד. כשיצא מהמערה, שבה על פי המסורת בילה שנים רבות, וראה אנשים עובדים את שדותיהם, ביקש רשב"י לשרוף אותם בהבל פיו, "לפי שמניחים חיי עולם" - עיסוק בתורה - ועוסקים "בחיי שעה", במלאכה. רק בת קול שיצאה משמיים העמידה אותו על טעותו.

הסבר נאה לכך נתנו פרשנים בני ימינו: רק היושב במערה שנים רבות, מנותק מהמציאות שבחוץ - אפילו חכם גדול הוא - עשוי לומר דברים כאלה. אבל מי שרגליו נטועות בקרקע וחי מחוץ למערה, בארץ החיים, מבין שלא ניתן לקיים חברה מתוקנת על בסיס לימוד תורה בלבד, ולא ניתן לבנות עולם רק על ידי שנאה והרג.