סיבת קיומה של מדינת ישראל

בספרו "שופט בחברה דמוקרטית" קבע השופט אהרן ברק כי "ערכיה של ישראל כמדינה יהודית הם בעלי מעמד חוקתי־על־חוקי. הם משפיעים על פירושם של כל חוקי היסוד ומשפיעים בכך על חוקתיותם של כל החוקים". 

הצעת "חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי" רחוקה מקביעה כה נחרצת. הסעיף הראשון בחקיקה קובע כי "מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, בה הוא מימש את שאיפתו להגדרה עצמית על פי מורשתו התרבותית וההיסטורית". זכות ההגדרה העצמית "ייחודית לעם היהודי". נקבע כי חקיקה "תפורש לאור הקבוע בחוק זה". יש הטוענים כי מדובר כאן בעליונות על כל חוק אחר, אך למעשה מדובר בנוסח מתון מאוד. זאת, בניגוד ל"פיסקת ההגבלה" המפורסמת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המאפשרת לבית המשפט לפסול כל חוק שאינו לרוחם של השופטים.

החוק עוסק ביסודו של דבר בנושאים דקלרטיביים, שרובם מעוגנים כבר בחקיקה: עקרונות הכרזת העצמאות, הדגל, סמל המדינה, בירת המדינה, הזיקה לעם היהודי, זכות השבות, יום העצמאות, ימי הזיכרון וכיו"ב.

בניגוד לטענות מופרכות של אלה החותרים תחת מהות קיומה של המדינה, נעשה מאמץ מיוחד לשמירת זכויות אישיות וקבוצתיות של ערביי ישראל. למרות שמעולם לא הקנה חוק כלשהו מעמד רשמי לשפה הערבית, נקבע כי "עברית היא שפת המדינה" אבל "לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה". עוד נקבע כי "כל תושב ישראל, ללא הבדל דת או לאום, רשאי לפעול לשימור תרבותו, מורשתו, שפתו וזהותו". "המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה". 

מי שטוען שהחוק נועד לפגוע בזכויותיהם האינדיבידואליות או הקבוצתיות של מיעוטים, משקר ביודעין על מנת למנוע חקיקה המעגנת באורח דקלרטיבי את סיבת הקיום של מדינת ישראל. 

רוב המדינות הדמוקרטיות הן מדינות לאום. זכות ההגדרה העצמית היא זכות יסוד המוכרת מקדמא דנא במשפט הבינלאומי. זוהי זכות העולה בקנה אחד עם זכויות האדם האחרות. ואכן, חוק הלאום עומד על כך באורח מוקפד ומרשים.

הכותב הוא ראש האגודה הישראלית למדע המדינה לשעברטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו