אחדות, לא אחידות

לרגל יום העצמאות תשע"ז החליטה הממשלה כי באופן יוצא דופן תושא משואת העם היהודי השנה על ידי נציגי יהדות התפוצות שאינם תושבי הארץ. לצידם של שנים-עשר אזרחי מדינת ישראל, יעמדו השנה גם מייקל שטיינהארדט, מייסד ויו"ר פרויקט "תגלית" ותורם של מוזיאון ישראל ואוניברסיטת תל אביב, לצד הרב מרווין הייר, דיקן ומייסד "מרכז שמעון ויזנטל" ו"מוזיאון הסובלנות" בלוס אנג'לס.

החלטה זו מבטאת בשלות אליה הגיעה מדינת ישראל בהבנתה את המציאות המשתנה בחיי העם היהודי כיום, והכרה במקומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי באשר הוא. מראשית ימיו הבין היישוב העברי בארץ כי הקשר בינו לבין אחיו ואחיותיו בתפוצות חיוני לקיומו ונעזר בו לגיוס המשאבים הנדרשים להגשמת החזון הציוני. כמו התנועה הציונית, גם המדינה בראשית ימיה נסמכה על הקהילות היהודיות המבוססות בצפון אמריקה ובמרכזים אחרים, אשר סיפקו לה תמיכה פוליטית ומשענת כלכלית קריטית שאפשרה הלכה למעשה קליטת מיליוני עולים ובניית תשתית כלכלית, חברתית וביטחונית. עם השנים הפכה נוכחותן של הקהילות היהודיות ברחבי העולם לחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית עצמה. הן הפכו לנדבך חשוב בעיצוב היחסים רבי המימדים בין מדינת ישראל וקהילות יהודיות תוססות בתפוצות. מערכת יחסים זו ניכרת כיום כמעט בכל מישור, אם פוליטי, חברתי, ערכי, כלכלי, דיפלומטי, מוניציפלי, בטחוני או חינוכי.

החלטת הממשלה מסמלת הכרה מהותית בשני מישורים הקשורים ליחסינו החשובים כל-כך עם יהדות התפוצות: ראשית, היא מפנימה את מעמדה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כולו, ולא רק של תושביה החיים בארץ. שנית, היא מכירה במקומה של יהדות התפוצות לא רק כקהילה בעלת ערך במישורים הקשורים לתמיכה כספית או פוליטית, אלא כשותפה משמעותית לשיח המעצב את חיי האומה היהודית ועתידה בכללם – ולפיכך שותפה לגיטימית לטקס מרגש זה.

אין זה מפתיע, לכן, שמייקל שטיינהארדט נבחר להדליק בערב יום העצמאות זה. שטיינהארדט הינו אחד ממייסדיו של פרויקט "תגלית", מיזם החינוך היהודי המוביל בדורנו, שלא רק מעצים את הקשר בין ישראל ויהדות התפוצות בכללה, אלא תורם בבסיסו ליצירת דיאלוג משמעותי, מהנה וחווייתי בין צעירי התפוצות וצעירים ישראלים.יחסים אלה בונים איכות של קשר שתורם לחוסנם של העם היהודי ומדינת ישראל. ב-17 שנות קיומו השתתפו בסיור החינוכי של תגלית כ-600,000 יהודים צעירים מרחבי העולם, והסמליות העולה מנתון זה --- הזהה למספרו של היישוב היהודי בישראל ערב הכרזת העצמאות במאי 1948 --- משלימה באופן מרגש את בחירתו של שטיינהארדט למשיא משואה בערב עצמאותה ה-69 של מדינת ישראל.

הצלחת חזונם של שטיינהארדט ושותפיו בפרויקט תגלית מושתתת על תפיסת אחדותו של העם היהודי, אך לא בהכרח אחידותו. זו תפיסה הרואה בצורך להכיר ולהוקיר זה בזה כתנאי הכרחי לכל דיאלוג משמעותי שמחייב את כל הנוגעים בדבר. זו גישה הרואה בכל יהודי באשר הוא לא רק כבעל זכות להכיר את ישראל, אלא כבעל קול אמיתי בנושאים שונים הקשורים להווה ולעתיד שלנו כמדינתו של העם היהודי.