הטבח בסוריה: האו"ם משתק את העולם

בחודש שעבר מלאו שש שנים למלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה, ודומה כי הציבור ואף מנהיגי העולם השלימו עם שפיכות הדמים המתמדת, ההרס העצום והפליטים העקורים מבתיהם. זאת, עד אשר מוגדשת הסאה, דוגמת המתקפה בנשק כימי שביצע אסד שלשום באזור אידליב. או אז נשמעות זעקות השבר על שהעולם שותק לנוכח הזוועות.

הזעזוע המוסרי לנוכח אוזלת ידה של הקהילה הבינלאומית רב, ואולם מבחינה משפטית בינלאומית אפשר להעלות שאלות מורכבות יותר: מדוע המנגנון שיצרה הקהילה הבינלאומית, בדמות ארגון האו"ם ומועצת הביטחון, אינו מאפשר פעולה יעילה וחדה בסוריה, אשר תסייע להפסיק את שפיכות הדמים? האם ההסדר שיצרה הקהילה הבינלאומית לצורך התמודדות עם שימוש בלתי חוקי בכוח הוא אכן, בפרפראזה על אמרתו הידועה של הפילוסוף לייבניץ, הטוב ביותר מבין ההסדרים האפשריים?

עקב אכילס של המנגנון נעוץ, כמובן, בזכות הווטו של חמש המדינות שניצחו או סייעו למנצחים במלחמת העולם השנייה (ארה"ב, בריטניה, בריה"מ ויורשתה כיום רוסיה, צרפת וסין) על החלטות המתקבלות במועצת הביטחון. ההשלכה על המצב בסוריה פשוטה: כל מה שנוגד את האינטרס הרוסי לא יקבל את אישורה של מועצת הביטחון, ועל כן ההחלטות שהתקבלו במועצה - שנגעו לפירוק הנשק הכימי או עסקו בתביעה ליצור הסדר מדיני חדש בסוריה - התקבלו בדרך כלל על פי הפרק השישי למגילת האו"ם, שאינו מחייב את המדינות לציות. המתקפה הכימית האחרונה היא הוכחה לאי הציות.

זכות הווטו מסכלת גם את העמדתם לדין של אסד וחשודים אחרים בפשעים בינלאומיים חמורים בבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. כל חקירה בעניינם של אישים שהם אזרחי מדינות שאינן חברות בבית הדין, תלויה באישור מועצת הביטחון. לפיכך האינטרסים הרוסיים מבטיחים לאסד ולמשטרו הגנה גם במישור זה.

אמנם בעבר פעלו ארה"ב ונאט"ו גם בלא אישורה של מועצת הביטחון (ארה"ב בתקיפת עיראק ב־2003 ונאט"ו בתקיפת משטר מילושביץ' ביוגוסלביה ב־1999), אולם מבחינה משפטית בינלאומית ההצדקה לפעולות מסוג זה מוטלת בספק. הצדקה זו מכונה התערבות הומניטרית, ומשמעותה כי מדינות יכולות להתערב בכוח בנעשה במדינה אחרת כדי למנוע פגיעה חמורה בזכויות אדם. ואולם אי הוודאות בנוגע לגבולות הלגיטימיים של התערבות כזו, אשר עלולה להצדיק התערבות מכוח אינטרסים פוליטיים או כלכליים בכסות הגנה על זכויות אדם, מערערת את תוקפה במשפט הבינלאומי.

נראה אפוא כי ההסדר המשפטי הבינלאומי שיצרה הקהילה הבינלאומית באמצעות האו"ם והמשפט בינלאומי, מביא לכך שיותר משהעולם שותק הוא מושתק. אוזלת היד היא לא רק מוסרית אלא גם משפטית, וללא שינוי רדיקלי של המסגרת המשפטית הבינלאומית פעולה חוקית בסוריה אינה אפשרית. עם זאת, שינויו של ההסדר המשפטי הנ"ל וביטולה של זכות הווטו דורשים את פירוקו של ארגון האו"ם, שכן למדינות בעלות זכות הווטו יש גם זכות וטו על יצירת שינויים במגילת האו"ם. בטווח הנראה לעין, לא צפוי שינוי כזה.

הכותבת היא מרצה בכירה למשפט בינלאומי במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט