לא באותה הליגה

מחזור אחד לפני משחק העונה ב"ש עלתה למשחק מול מכבי חיפה מאוד נחושה במטרה להחזיר לעצמה את מרחק הביטחון ממכבי ת"א.

כבר בשלב מוקדם האלופה הגיעה בצורה טובה לאזורים המסוכנים, אך לא היתה מספיק מדויקת בפעולה האחרונה. השער הראשון נתן את האות לפתיחת החגיגה האדומה ולהצגת כדורגל מהטובות של הדרומיים העונה, עם כדורגל מהיר, שוטף ושובה עין.

ב"ש ניצלה עד תום את החופש שחיפה איפשרה לה באגפים, ראינו ממנה צירופים טובים, הצטרפות של הרבה שחקנים לחלק הקדמי ופעולות אישיות נפלאות. הקבוצה של ברק בכר עדיפה בכל הרכב ובכל מערך על זו של גיא לוזון, אבל האחרון טעה כשהחליט לצופף את מרכז המגרש ולהותיר את האגפים חופשיים. טעות קשה לעשות זאת מול קבוצה עם משחק אגפים מצוין, מגינים שמצטרפים כל הזמן (ביטון וקורהוט) ושחקני כנף נהדרים כמו מליקסון ונוואקמה.

חיפה לא הפסידה בגלל טקטיקה, אבל יש הבדל בין התמודדות והפסד מזערי לבין תבוסה כואבת. מעבר לזה, מבט קצר לעבר השחקנים שאיישו את חוליית הקישור בשתי הקבוצות לימד על הפערים התהומיים. אוגו, הובאן ואוחנה מול לביא, מנחם ובריק זה פשוט לא כוחות. היתרון הפיזי והטכני במרכז המגרש הקנו לב"ש שליטה מוחלטת בכל דקה במשחק. אוגו, שהיה בירידה מסוימת בתקופה האחרונה, חזר להיות העוגן הבלתי מעורער של האלופה; הובאן פתח את הדרך לניצחון; ואוחנה הוסיף הרבה תחכום ויצירתיות ששיאן בשער המרהיב.

ב"ש מספיק טובה כדי לגבור על חיפה בצורה משכנעת גם בלי מתנות של השופטים. פפיר טעה בגדול בפסיקה לפנדל בעימות של בן דוד ומליקסון, אך בכל מקרה זו היתה רק אחת הפעולות של הקפטן הבאר־שבעי, שחוזר לכושר נפלא בעיתוי המתאים ביותר. האלופה תגיע למשחק העונה עם ביטחון רב ורוח גבית אדירה מהקהל הנפלא שלה.

לגבי חיפה, כל עוד התוצאה היתה מאופסת היא נשארה במשחק לפחות בפן המנטלי, אבל לאחר שספגה היא הלכה ודעכה ולא יכלה לעמוד מול האיכות וההתלהבות של ב"ש. לאור התרומה המועטה של שחקני הסגל "הבכירים" של הירוקים, אי אפשר למצוא תירוץ בהיעדרותם. ואצק, אלושי, עזמי, עטר, דמארי והאחרים שותפים לעונה הכושלת של הירוקים, כך שאי אפשר לומר שהם חסרים. לא ראינו מהם גדולות ונצורות כשהם עמדו לרשות הקבוצה.