תבוסת דאעש במוסול מעלה שאלות אם הארגון יתקיים בעתיד, ואם כן - מהן האפשרויות העומדות בפניו? • אם ייפול, הדבר עלול לחזק את הכוחות השיעיים במזה"ת • לישראל, בכל מקרה, יישארו סיבות לדאגה
לפני יותר משנתיים, בעת שדאעש, הידוע כ"ארגון המדינה האיסלאמית", הגיע לשיא כוחו עם כיבוש שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק, היה נדמה ששום דבר לא יעצור את התנועה האיסלאמית הקיצונית, יוצאת חלציה של אל־קאעידה. בניגוד לארגון האם, דאעש הלכה כמה צעדים קדימה (או לאחור, לפחות מנקודת המבט של העולם המודרני) כשהעומד בראשה הכריז על עצמו כח'ליף, קרי מי שעומד בראש כל המוסלמים באשר הם וכולם מחויבים לו בנאמנות אישית (ואם לא, אז במוות).
שליטת הארגון במרחב כה גדול היתה בבחינת ההישג הגדול ביותר שלו, כי בניגוד לאל־קאעידה, היה מדובר, לפחות לכאורה, בגרעין של מדינה המתנהלת בהתאם לעקרונות הראשוניים ביותר של האיסלאם, בהקפדה יתרה ובאכזריות המוצגת בהבלטה רבה. בדיעבד, כנראה הצירוף הזה היה בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת", ומדינות האזור והעולם התאחדו כדי להסיג לאחור את הגל העכור. המאמץ הזה מצליח מבחינות רבות, אם כי באיטיות. הכיבוש של מוסול, העיר העיראקית החשובה ביותר שנפלה בידי דאעש, נמשך זמן רב מהצפוי אך נמצא בשלביו האחרונים, וההתארגנות לכיבושה של א־רקה, בירת דאעש בצפון סוריה, מהווה שלב מתקדם בחיסול מאחזיו הקרקעיים של הארגון.
הצלחת עקירת הארגון מהשטח שהיה נתון לשליטתו תעלה את שאלת המשך קיומו ופעילותו העתידית. נראה שיש שלוש אפשרויות באופק הקרוב של הארגון, וכולן ייתכנו במקביל:
ראשית, סביר שהמדינה האיסלאמית תעמיק את פעילותה האידיאולוגית־דתית בעולם כדי לשמר ולטפח את רעיון הח'ליפות האיסלאמית בקרב המאמינים, זה התחליף לשליטה במרחב גיאוגרפי משלה, "התנחלות בלבבות" במקום שליטה באוכלוסייה. המאמץ הזה ייעשה בכל מקום שיש בו מוסלמים; במדינות מערביות כמו גם במדינות חלשות יחסית באסיה, באפריקה ובעולם הערבי.
המאמץ השני יהיה דומה למאמצי אל־קאעידה, קרי לייצר "טרור עולמי" בכל מקום שבו יש הזדמנות מבצעית. מאמץ זה ייעזר ברבבות אוהדי הארגון שיהפכו לפליטים ברחבי העולם או יחזרו הביתה למדינות השונות שמהן באו. בה בעת הארגון ימשיך במאמציו להתחבר לגורמי איסלאם וטרור מקומיים, מסין ועד אפריקה. המאמץ השלישי יתרכז באזורים שבהם השליטה האפקטיבית של המדינות חלשה ביותר. דוגמאות לכך קיימות כבר כיום, בחצי האי סיני ועד לאחרונה בלוב. הארגון יחפש הזדמנויות שכאלה וינצלן עד תום ללא היסוס ובמלוא האכזריות הנודעת שלו. אפריקה היא יבשת שיש בה מקומות מעין אלה, אבל כאמור לא רק שם.
ההרג לא תם
הארגון יכול גם להוביל לעוד קרב דמים גדול בשטח סוריה, למשל אם ירכז את אנשיו ללחימה באזור אידליב שבצפון־מערב סוריה. כך כנראה יצליחו אנשיו למשוך את זמן המלחמה נגדם באזור תוך כדי התשת מתנגדים, שעומדים לפני קרבות קשים לא פחות בא־רקה. כך או כך, גסיסת הארגון בעיראק ובסוריה תימשך עוד זמן רב, וגם לאחר הכרזות הניצחון עליו, כשייפלו מעוזיו הגדולים, עוד יהיו לארגון מספיק אנרגיה ומאמינים בדרכו בשתי המדינות כדי להמשיך בפעולות הרג מדי פעם.
הארגון לא עומד להיעלם מהנוף של הסהר הפורה, בין השאר כי האיום השיעי־איראני גורם לחששות כבדים בקרב הסונים, שהם הרוב במרחב, ודאעש מאפשר להם לחלום על עתיד טוב יותר, כאשר ההווה נראה קשה מאוד מנקודת מבטם.
המרוויחים הגדולים מהצלחת המאבקים להבסת דאעש הם האיראנים. אם הסכם הגרעין השיב להם חלק ניכר מהלגיטימציה הבינלאומית, ואיפשר את שיתוף הפעולה החזק והמשמעותי עם רוסיה, הרי הקרבות נגד דאעש מאפשרים להם להקים - בסיוע העולם - חציצה שיעית בלב העולם הסוני. מיליציות שיעיות המחוברות לאיראן משתתפות בכיבוש מוסול, עיר שאוכלוסייתה הושתתה על טהרת הסונים, ולא עוד. המיליציות הללו יעשו כל שביכולתן, כולל השמדת אזרחים או גירושם והבאת שיעים להתיישב בעיר, כי זה השער לציר האסטרטגי דרך א־רקה וחאלב לדמשק ולביירות, ולחלום האיראני הגדול, אל הים התיכון. הצלחה שיעית בהובלה איראנית ביצירת ציר שכזה תשנה את הגיאו־אסטרטגיה של המזרח התיכון בהיבטי המאבק הסוני־שיעי והערבי־פרסי. זה חלום הבלהות של העולם הערבי־סוני, אך חשוב יותר לישראל: המצב הזה גם יהווה אתגר של ממש לישראל.
הסכם שיותיר את האיראנים וחיזבאללה ככוח קבוע בסוריה, כחלק מההסדר שמטרתו הבטחת שלטון אסד בתמיכה רוסית מסיבית, מייצר איום ישיר על ישראל - כאשר למערך שיעי זה קשר יבשתי לאיראן ואולי אף נמל בים התיכון. זה איום שכדי למנוע אותו יש צורך בכל מאמץ דיפלומטי אך לא בטוח שהוא יספיק. די ברור שנסיעתו של ראש הממשלה למוסקבה עסקה גם באיום זה (שלא יכול להתממש ללא הסכמה רוסית).
טורקיה ושאלת הגבול הדרומי
שאלה נוספת ומעניינת ביותר היא כיצד תתייחס טורקיה למצב שהולך ונוצר בגבולה הדרומי. כיום היא עסוקה במשאל העם ההולך וקרב, שבו מנסה ארדואן לזכות בשלטון אישי ללא מיצרים. לשם כך הוא מגביר את הלהבות בריב עם מדינות אירופה, אבל לא זהו האיום העיקרי לטווח הארוך על טורקיה, מערך שיעי פעיל בצפון עיראק ובסוריה הוא איום הרבה יותר חמור. טורקיה הצליחה למנוע עד כה את הסיוט הטורקי הקלאסי: היווצרותה של מדינה כורדית המחברת את הכורדים בעיראק ובסוריה עם מוצא לים התיכון. מדינה שכזאת מאיימת על שלמותה של טורקיה, בעלת המיעוט הכורדי הגדול.
אלא שאחרי משאל העם, אנקרה עלולה להתעורר לחלום בלהות לא פחות מאיים: מערך שיעי איראני בדרומה עם שאיפות להובלת המזרח התיכון כולו. זה מערך החובר לשונאי נפשה של אנקרה בסוריה, ושיש לו אינטרס לשמור על יחסים טובים עם הכורדים, מערך המשנה את מעמדה של טורקיה כשכנה הגדולה והחזקה בגבולות סוריה ועיראק. כיצד מצב חדש זה ישפיע על התנהגות ארדואן ביום שלאחר משאל העם, בוודאי אם יזכה בו ויממש את חלומו כמנהיג העולם הסוני, היא שאלה ללא מענה. הכל פתוח, כולל האפשרות של קשר מחודש בין טורקיה ודאעש מול האויב השיעי המתחזק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו