העימות החריף בין טורקיה להולנד חושף את התמורות המשמעותיות שחלו בשני הצדדים. מצד אחד ניצבת טורקיה של ארדואן, מדינה שנעה זה שני עשורים כמעט לכיוון המבליט את זהותה המוסלמית ואת ייעודה האימפריאליסטי. בתקופה קצרה יחסית הצליח ארדואן למחוק את רוב מורשת אטאטורק, ובמקום רפובליקה חילונית ופרו־מערבית מתהווה מעצמה אזורית הרחוקה מהערכים הליברליים מרחק שנות אור ושואפת השראה מימי הסולטנים. אמנם ארדואן ימשיך להיקרא "נשיא" והבירה תישאר באנקרה, אך שאר מאפייני המדינה מזכירים ימים עברו. שלטון יחיד חזק שמתבסס על האיסלאם ומתיימר לכפות את עמדותיו על אזרחיו, על הארצות השכנות וכעת אף על ארצות רחוקות.
מצד שני הולנד, שהתנסתה בדמוקרטיה ליברלית וברב־תרבותיות קיצונית, ומתחילה להבין שבמצבי סכנה מסוימים גישות אלה לא יכולות להושיע. מיעוט מוסלמי גדול שהשתרש בכמה ממדינות אירופה לא רק שלא אימץ ערכים מערביים - הוא אף אינו מהסס להתעמת עם הסביבה שבה חי כדי להשליט אורחות חיים שהובאו מארצות איסלאם. אחראית לכך קודם כל הרפיסות האירופית, אך יש גם אשמות נוספות: מדינות דוגמת סעודיה, טורקיה ואיראן בוחשות במובלעות המוסלמיות בערי מערב אירופה ומממנות, מסיתות ומכוונות אותן. בלא מעט מפרברי הערים הגדולות השליטה האפקטיבית נתונה בידי האימאמים, שזהותם נקבעת על ידי גורמים זרים ולא בידי השלטונות המקומיים. החדש הוא נכונות האוכלוסייה האירופית המסורתית להחזיר לעצמה את הריבונות בביתה.
כמה אירוני שממשלות הולנד, גרמניה, שווייץ (והיו בטוחים, בעקבותיהן יבואו עוד מארצות היבשת הישנה) מדברות פתאום בשבחי הריבונות ומתקוממות נגד ניסיונות הרודן מאנקרה להתערב בענייניהן. והרי מעשיהם של שלל גורמים אירופיים ביחס לישראל אינם שונים ממעשי ארדואן. הוא מנסה להשפיע על ההתנהלות הפנימית באירופה, מממן בה ארגונים וקהילות שתואמים את תפיסותיו, וזה בדיוק מה שהאיחוד האירופי מנסה לחולל אצלנו. לארדואן לפחות יש תירוץ - הוא מתקשר בעיקר עם אזרחיו ביבשת, אבל האירופאים שולחים זרועות לישראל ומתערבים בענייניה במטרה לשנות את בחירותיה הדמוקרטיות, בלי שתהיה להם ולו ההצדקה הקלושה ביותר.
המשבר הנוכחי בין הטורקים לאירופה ישכך בדרך זו או אחרת, אך פתרון להתנגשות המסתמנת בין שתי התרבויות אינו נראה באופק. יתרה מזאת, נקודות החיכוך ביניהן רק יתרבו ויחמירו. ארדואן, שעד כה שעט קדימה ודרס את כל מתנגדיו מן הבית ומחוצה לו, אינו רגיל להתקפל אלא בפני מי שנחוש אף יותר ממנו. ואילו באירופה שבעים מכל התקפלויות העבר, שרק הגבירו את תיאבון מהגרי האיסלאם לשנות את פני היבשת, ודורשים להפעיל ריבונות. שקט לא יהיה שם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו