למרבה הבושה: את אלו רציתם להנציח?

כשראיתי את שלט הרחוב "יאסר ערפאת" עם כיתוב בעברית ובערבית, חשבתי תחילה שזהו זיוף. אני בטוח שמחשבה דומה על מתיחה או פוטושופ עברה במוחם של ישראלים רבים. לכן גם רבים הופתעו לגלות שהמעשה החולני של הנצחת רב־מחבלים אכן התרחש בישראל. מפגן ההנצחה ההזוי לא נגמר רק בערפאת. גם "דמויות מופת" נוספות מפנתיאון הרצחנות האנטישמית (המופתי אל־חוסייני, מחמוד דרוויש ושייח' אל־קאסם) קיבלו רחובות על שמם.

קריאת רחובות בישראל על שם אלה שחלמו לרצוח יהודים, לסכל את הממלכתיות היהודית או למחוק את מדינתנו מן המפה, וגם פעלו כדי לממש את חלומם המטורף, היא לא פחות מחרפה. כל אחד מן האישים האלה תרם את חלקו למאבק ביהודים ובישראלים, כל אחד אחראי לדם נקי שנשפך. קשה לקבוע מי מביניהם היה יותר גרוע - המופתי אל־חוסייני, שחבר להיטלר וסייע בהקמת גדודי אס.אס מוסלמיים, השייח אל־קאסם, שכנופיותיו רצחו יהודים בשנות ה־20 וה־30 (וש"העניק" את שמו גם לזרוע החבלנית של חמאס), המשורר דרוויש, שהסית לחיסול יהודים, או ראש ארגון הטרור ערפאת, שהפך את מלאכת ההרג למשוכללת ולהמונית. אם היו דרגות הצטיינות ברשע, כל אחד מן הרביעייה הזו היה מוכתר כבעל דרגה עליונה.

לשמות יש ערך עצום. הם מסמלים ערכים של כל חברה ומסמנים את שאיפותיה. איזה מוח מעוות יכול היה לכבד את הרשעים בהנצחה ששמורה לראויים ביותר? אמנם שלטי הרחובות האמורים נתלו בג'ת באופן פרטיזני, ללא אישור משרד הפנים, אך אין מנוס מלקבוע שהם מסגירים את כוונת המנציחים. אם אלה הדמויות שלאורן פרנסי ג'ת מחנכים את הדור הבא של ערביי ישראל, יש לנו בעיה, והיא גדולה בהרבה מסוגיית שמות הרחובות. מי יודע כמה זמן התנוססו בג'ת שלטים שמפארים את שמות הגרועים שבאויבינו. מי יודע אילו זרעי שנאה נוספים נשתלים שם מדי יום.

אין זה סוד שגורמי השלטון בישראל לא תמיד מצטיינים בפעולה מהירה ויעילה. לא מעט בעיות - כמו בנייה בלתי חוקית במגזר הערבי, הסתננות מאפריקה או פשיעה חקלאית - התקיימו שנים, לא זכו לטיפול וכתוצאה החמירו והפכו למגיפות של ממש. "פרשת השמות" במועצה המקומית ג'ת שבצפון השרון היא דוגמה הפוכה ועל כן מעודדת. גופי הממשל הגיבו מהר, ובמקום לטאטא את הבעיה אל מתחת לשטיח דרשו מן האחראים לתקנה. ראשי מועצת ג'ת קלטו כי עברו את הגבול, והשלטים הוסרו. אבל המאבק לא תם, כי שלטי הרחובות הם רק קצה הקרחון: פרשת השמות בג'ת גילתה לציבור הישראלי מי נחשבים לגיבורי תרבות ולמודלים לחיקוי בחלקים מסוימים של החברה הערבית. עם התופעה המסוכנת הזו נדרשים ראשי הממשל להתמודד, ובפתרונה הם ייבחנו.