זמן לתבונה מדינית

ההכרעה ההיסטורית על עתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון תלויה בישראל ובעומד בראשה • מול השקר הפלשתיני המתחזק, הגיעה העת להחליט • בייחוד שהממשל האמריקני החדש עומד לצידנו

1הטור הזה נכתב בשעה שחלוצי עמונה מפונים מבתיהם. שעת המשבר היא שעת ההזדמנות. "משבר" אינו רק מצב עניינים מעורער; במשמעותו המקראית זהו פי הרחם שממנו פורץ היילוד, ובלשון חכמינו זה המושב שעליו כרעה היולדת. שעת הלידה רצופה כאבים מסוכנים. המתמקד בייסורים, יחמיץ את הנס. המתמקד רק בסכנות, בנסיגות ובמכשולים שמערימים על דרכנו סרבני גאולה בתוכנו ואויבי ההתיישבות מחוץ - שוכח את התהליך ההיסטורי שחזותו ברורה: העם היהודי חזר להיסטוריה והוא שב הביתה, למולדתו העתיקה. את שהיה לי לכתוב על הפינוי עשיתי אתמול. פָּנֵינו לתיקון.

בשבוע שעבר אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת: "תבונת המדינאות אינה 'מה שאני רוצה - אני עושה', אלא כיצד אני חותר למה שאני רוצה בתבונה, ולא בפעולה שתיצור את התוצאה ההפוכה". עוד מעט ייפגש נתניהו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. שעת רצון כעת. עד כה, ישראל העמידה שני כללי מסגרת לכל הסדר מדיני: הכרה במדינה יהודית ושליטה ביטחונית מלאה על השטח בין הירדן והים. "אלו אינם תנאים לכניסה למו"מ אלא ליציאה ממנו", דייק נתניהו.

2אירועי ההיסטוריה הרחוקה והקרובה, ניתוח ישר של אמנות חמאס ופת"ח ו"מסמך החזון" של הנהגת ערביי ישראל, ההתנגדות העקבית לנוכחות היהודים, פעולות הרשות הפלשתינית במאבקה לדה־לגיטימציה של ישראל והתעמולה המתמידה לשכתוב ההיסטוריה - מלמדים שכנראה שלום לא יהיה במאה הקרובה.

השבוע אמר מזכ"ל האו"ם החדש, אנטוניו גוטרש, בראיון לבני אבני ברשת ב': "ברור לי שהמקדש בירושלים נחרב בידי הרומאים ושהיה מקדש יהודי... אלה העובדות ואין מי שיכחיש אותן". הוא כלל לא מעודכן. מייד לאחר מכן הגיעה התגובה. עדנאן אל־חוסייני, "השר לענייני ירושלים" ברשות הפלשתינית אמר, שהמזכ"ל "המעיט מערכן של החלטות אונסק"ו, שהצהירו בבירור כי מסגד אל־אקצא מקורו במורשת מוסלמית בלבד". גם בספרי הלימוד הפלשתיניים אין זכר לישראל על המפה.

בפינוי עמונה, ראש הכפר סילוואד - ארגון "יש דין" עזר לו לעתור נגד העתקת היישוב היהודי לחלקות סמוכות - אמר לגל ברגר מרשת ב': "הפתרון היחיד למפוני עמונה הוא לחזור לאירופה, המקום שממנו באו". חד וקצר. תולדות הסכסוך בציוץ אחד. התשתית הרעיונית בשתי התגובות אחת: הכחשת כל זיקה של העם היהודי לארץ חייו. מתכון למלחמת נצח.

למסכת התובנות נוסף שינוי מכריע שמתחולל לנגד עינינו: המזרח התיכון מתפרק לגורמים ראשוניים. המבנים הלאומיים המודרניים, שמדינות אירופה הקולוניאליסטיות כפו על עמי ערב, מתמוססים, ותחתם קם סדר חדש המתבסס על שבטים, חמולות וקבוצות אתניות ודתיות נפרדות. הכאוס הזה היה לכר פורה עבור האיסלאם הרדיקלי, המדינה האיסלאמית, האחים המוסלמים, חמאס ושלל ארגוני טרור, איראן וגם טורקיה של ארדואן החולם חלומות ח'ליפות.

הפלשתינים אינם עיוורים למתרחש ובתוכם קמים תאים מהפכניים ברוח המדינה האיסלאמית. לאומיות קטנטנה אינה מעניינת אותם, לבטח לא "מדינה חילונית". ברגע שישראל תפקיר חלילה את השטח, נגיע למצב של סוריה או עיראק כמטחווי קשת ממרכז הארץ. כל הסימנים מלמדים והראיות מוטחות בפנינו: מדינה פלשתינית בין הירדן לים היא סכנה ברורה. לא קראנו זאת בספרי היסטוריה; בעצמנו חווינו זאת. לולא נוכחות צה"ל בגב ההר, בשומרון וביהודה, לא רק שהיינו מידרדרים למלחמה כוללת, אלא שגם ההנהגה הפלשתינית היתה נרצחת בידי התאים האיסלאמיסטיים. אפילו ההיתכנות המעשית ל"פתרון שתי המדינות" אינה קיימת. בעזה יש מדינת חמאס, וממזרח לירדן יש מדינה עם רוב של כ־80 אחוז פלשתינים.

3אחרי שמונה שנים רעות שבהן, בחסות נשיא ארה"ב הקודם, התחזק הנרטיב הפלשתיני השקרי, אנחנו נקראים לשנות את המהלך ההיסטורי. יש להפסיק עם ההצעות המלאכותיות לפתרונות בנוסח "שתי מדינות" ולחשוב על עצמנו בלבד.

50 שנים מאז הניצחון הגדול בשישה ימים, הגיע הזמן להחיל את הריבונות הישראלית על מרחבי ארץ חיינו. נתחיל עם הריבונות על שטחי C, שהם 60 אחוזים מיהודה ושומרון, כולל מתן אזרחות ישראלית לערבים באזורים הללו. רוב ערביי שומרון ויהודה ייוותרו ברש"פ שתקיים אוטונומיה. האפשרות הזאת מוסרית יותר מהמצב הנוכחי, וגם עבור הפלשתינים היא עדיפה על פני מדינה איסלאמיסטית. אם נסתפק ב"מעלה אדומים תחילה", ניתקע שם ונחטוף אותה מנת גינויים וסערות. מאז "ששת הימים" חתרו ממשלות ישראל לכיוון הזה. ברצון ובאי־רצון. בוודאי ממשלות הליכוד. הרצון להתיישב בלב הארץ התנגש עם הלחץ הבינלאומי, ובכל זאת, המטוטלת ההיסטורית של שיבת ציון היתה חזקה מההתנגדות לה. ממשלת מנחם בגין לא קיבלה את הצעת שר הביטחון עזר ויצמן להקמת שלושה גושי התנחלות, אלא את הצעת אריאל שרון לפרוס עשרות יישובים קטנים לאורכו ולרוחבו של גב ההר בכל מקום שאפשר. מרדכי ציפורי, סגנו של ויצמן, כתב בספרו "בקו ישר": "לאחר דיון ממושך החליטה הממשלה לאשר את הצעת שרון, זאת מתוך אמונה שהצעתו תמנע כל חלוקה של ארץ ישראל, בעוד הצעתו של ויצמן עשויה לאפשר הקמת מדינה פלשתינית בגב ההר".

35 שנים מלאו לחוק רמת הגולן, שאושר בשלוש קריאות ביום אחד. העולם גינה, הערבים השתוללו וממשל רייגן כעס. בישיבת הממשלה הסביר ראש הממשלה בגין: "אנחנו לא התייעצנו עם ממשלת ארה"ב בהגשת הצעת החוק הזאת. לא זו בלבד שלפי דעתי לא היתה לנו חובה לשאול איזושהי ממשלה לגבי המעשה הריבוני הזה, אלא שלהפך, אנחנו ביודעין החלטנו שלא לשאול; משום שלא היה לנו שום ספק שידידינו האמריקנים יאמרו לנו לאו, ואנחנו לא נוכל להתחשב, עם כל הכבוד, בלאו הזה... מדוע צריך להעמיד את האמריקנים במצב קשה?... להזמין מהם את ה'לאו', כפי שהיינו בטוחים בכך, ואחר כך לא להתחשב בו? אין בזה שום תבונה מדינית, לכן לא הלכנו לאמריקה".

עושה רושם שממשל טראמפ מוכן להחלטה ההיסטורית הזאת. מחנה הרוב השמרני־ימני צריך להתאחד. שורש הרדיפה הפוליטית אחרי נתניהו נעוץ בנקודה הזאת. ההכרעה ההיסטורית תלויה בישראל ובעומד בראשה.