נשים וצבא: המאבק הפנים־דתי

סרטון חדש פורסם השבוע במסגרת קרב המאסף שמנהלים רבנים חרדים לאומיים נוכח שיעורי הגיוס הגוברים והולכים של דתיות לצבא. הסרטון מציג נערה בלונדינית ותמה, הנכנסת לגוב אריות של גברים מפחידים, עושה עבודה משרדית משעממת, נשחקת מבחינה דתית וכלואה במסגרת הצבאית. המסר ברור - מפחיד בחוץ, תישארו בבית. התגובות הסוערות לימדו שוב על הקרב הסוער המתנהל בתוך המחנה הדתי־לאומי ואת המקום הייחודי שיש לסוגיית גיוס הנשים בקרב הזה.

מאבקי דת ומדינה בישראל הפכו להיות פעמים רבות מאבקי דתיים בדתיים, כשהוויכוח הוא על המשמעות של מדינה יהודית ואולי המשמעות של היהדות עצמה. הוויכוח מתנהל סביב שני צירים מרכזיים - הציר הציוני והציר המודרני.

הציר המודרני נוגע בשאלה של השפעת המפגש בין העולם המודרני למסורת. העולם המודרני והפוסט־מודרני על הטכנולוגיה שלו, על השינויים המהירים המתחוללים בו ועל עולם הערכים שלו מציב אתגרים גדולים בפני העולם המסורתי. איך מתייחסים לאתגרים הללו? מה עם השינויים שחלו במקומן של נשים? האם עלינו להתאים את התורה למציאות או אולי את המציאות לתורה?

ציר אחר הוא הציוני. כאן הדיון הוא על משמעותה של הקמת מדינה יהודית, לא דתית, פעם ראשונה לאחר אלפיים שנה. האם מדובר ברעידת אדמה, שמחייבת שידוד מערכות הלכתי או שמדובר במצב חדש ונטול משמעויות דתיות? נתווכח על היחס למי שאינם שומרי מצוות: האם יש לנו ערבות הדדית עם כל מי ששותף ל"כלל ישראל" ולמפעל הציוני, ועד כמה היא מחייבת אותנו גם לסובלנות? נתווכח על היחס בין היהודית לדמוקרטית, בהגדרה של מדינת ישראל. נשאל מה קורה להלכה כשהיא נפגשת עם מדינה בעלת ציבור רחב ומגוון, שאינו רואה עצמו כפוף אליה?

הציר המודרני ברור. יש כאן שאלה על מקומן של נשים במרחב הציבורי, על תפקידים ״נשיים״ לעומת ״גבריים". אבל הציר השני, הציוני, גם הוא נוכח כאן במלוא עוזו. העובדה שמדובר דווקא בצבא, כסמל של תקומה וציונות, מכניסה עוד פקטור חשוב והלכתי (לדעתי) למערכת השיקולים.

המאבק רחוק מלהסתיים. יש תופעות של הקצנה והסתגרות לצד פתיחות וליברליות. הפמיניזם הדתי הולך ומתרחב, בו בזמן שתופעות של הדרת נשים שלא היו קיימות בציבור בעבר צצות פתאום. כמו בחברה הישראלית כולה, על כל מגזריה, בכולם אפשר לראות הקצנה והתמתנות המשמשות בערבוביה.

״ברית של מתונים״ אפשרית ונצרכת היום יותר מאי פעם. ברית בין כל המאמינים ביכולת ובהכרח ליצור בישראל חברה יהודית, הומניסטית, ציונית, סולידרית ודמוקרטית. אנחנו, הדתיים שמאמינים בערכים הללו, נדרשים לשיתוף פעולה עם כל המאמינים בערכים הללו, גם אם רק בחלקם. אנו נדרשים לברית עם חילונים ציונים, עם חרדים מודרניים, עם בני החברה הערבית שמוכנים ורוצים לחיות במדינה יהודית. המשך הקיום של מדינת ישראל יהיה תלוי בברית שכזו.