"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הצתת בית כנסת: ביקורת לגיטימית?!

,עודכן

משהו רקוב בממלכת וופרטאל, עיר תעשייתית במערב גרמניה. בית המשפט המחוזי בעיר קבע לאחרונה שהצתת בית הכנסת בעיר ב־2014, במהלך מבצע צוק איתן, לא היתה מעשה אנטישמי. שלושת המציתים, ממוצא ערבי, שעל פי קביעת השופטים בסך הכל רצו "למשוך תשומת לב לסכסוך בעזה", לא יישבו מאחורי סורג ובריח.

צריך הרבה יצירתיות - או שמא ניתוק מן המציאות - כדי לטעון שהפגיעה בבית כנסת אינה אנטישמיות. ובגרמניה, שבה בתי הכנסת היו לקורבן סמלי ומשמעותי כל כך של האנטישמיות הנאצית - זו עזות מצח ממדרגה ראשונה. למציתים הרי לא היה כל סכסוך עם מי מבאי בית הכנסת. אתר הפגיעה נבחר על ידיהם, כי בעיניהם - ובעיני כל אדם אחר - בית כנסת מסמל את העם היהודי. הם חיפשו ביטוי לשנאה יוקדת כלפי עם ישראל ומדינתו, ולכן באו להצית מקום התכנסות ותפילה יהודי דווקא.

הפסיקה ההזויה באה להלבין את האלימות האנטישמית. השופטים מציגים את ההצתה, שיכלה להביא לפגיעה בחיי אדם, כביקורת לגיטימית כמעט. על פי אותו היגיון מעוות, אפשר להצדיק ולהכשיר כל פגיעה וכל מעשה טרור. אם השלכת בקבוקי מולוטוב על בית כנסת היא ביקורת על ישראל ותו לא, האם גם דריסת המבקרים בשוק חג המולד היא דרך לבקר את החברה הגרמנית? וגם המחבלים שכיוונו את המטוסים אל מגדלי התאומים בניו יורק רצו למקד את תשומת הלב של הציבור במדיניות ארה״ב?

החלטות בתי המשפט אמורות לגלם את ערכי החברה ולשדר את המותר והאסור בה. בהקשר זה, המסר שיצא מוופרטאל פגום מוסרית ומסוכן - לא רק ליהודי גרמניה, אלא לכל מי שעלול להיות קורבן של טרור איסלאמי קיצוני. הפסיקה היא ההפך הגמור ממה שנחוץ כדי שעולם הדמוקרטיה והחופש ינצח בקרב מול הטרור והחושך. במקום להילחם באנטישמיות רצחנית, שיובאה לגרמניה החדשה, יש מי שמנסה לטאטא את הבעיה אל מתחת לשטיח. התוצאה צפויה: העונשים הקלים שהוטלו על הפורעים עלולים לעודד אותם ואחרים שכמותם לבצע התקפות נוספות נגד היהודים. לפני ההצתה כבר ידע בית הכנסת בעיר כתובות נאצה, וכעת ידיהם של שונאי היהודים בה כבולות הרבה פחות.

כמה אירוני שאותו בית משפט בוופרטאל קבע לא מזמן כי סיורי "משטרת השריעה" בעיר לא סותרים את החוק הגרמני. שתי הפסיקות מסמנות את הנסיגה בפני האלימות האיסלאמית והן בבחינת אור אדום, אזהרה חמורה עבור ערכי החירות וזכויות האדם. ליהודי וופרטאל יש לאן להימלט מן המציתים ומהשופטים החוסים עליהם - דלתות ישראל פתוחות בפניהם תמיד. אבל לגרמנים אסור לברוח מן האיום: הם חייבים להתנער מן החרפה של וופרטאל ולהתייצב מול הטרור מבית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר