לא משחקים יותר לפי כללי האו"ם

החלטת ישראל מסוף השבוע לקצץ שישה מיליון דולר מהשתתפותה בתקציב האו"ם היא צעד נכון ומתבקש - מוסרית ומעשית. אמנם מוגזם לצפות כי מחווה סמלית זו תרפא את חוליי הארגון, שאמור היה להיות זרז להשגת השלום, החירות וזכויות האדם בעולם, ובמקום זאת הפך למכבסה של מילים ריקות מתוכן; אבל לפעמים גם לקריאת "המלך הוא עירום" יש ערך. ישראל מאותתת שאין בכוונתה להמשיך לשחק על פי הכללים הצבועים הנוהגים באומות המאוחדות. המדינה היהודית מודיעה כי היא מסרבת להיות שק חבטות.

חיידק השנאה כלפי ישראל חדר לרוב סוכנויות האו"ם, ולפחות ארבעה גופים ותוכניות נועדו אך ורק לפעילות אנטי־ישראלית (הידעתם, למשל, על קיומה של "המחלקה לזכויות הפלשתינים"?!). עבור מטרה זו הם מקבלים מדי שנה תקציבים גדולים ועל בימותיהם מושמעות כמעט בכל יום תעמולה והסתה נגד ישראל. מדהים שאת העבודה של עשרות הפקידים האמונים על העללת שקרים על ישראל מממנים בעיקר משלמי המסים של מדינות המערב. אין סיבה להמשיך לקבל את המצב הזה בהכנעה.

בעקבות ההחלטה המבישה של האו"ם נגד ישראל בחודש שעבר, גם בקונגרס האמריקני מתבשל המהלך לעצירת המימון לאו"ם. הציבור האמריקני מתעב ברובו את הארגון הזה גם ללא קשר לישראל. השחיתות המוסרית - ולא אחת גם שחיתות כספית - של האו"ם הגדישה את הסאה.

על ישראל ליידע את ידידותיה הישנות והחדשות כי ההצבעות העוינות באו"ם לא יתקבלו עוד בהבנה. עד עכשיו מדינות ידידות שיחקו את המשחק הרגיל: גילו סימפתיה כללית למדינה היהודית, אך לא ממש הצביעו בעדה, ותירצו זאת באלף ואחד תירוצים. תגובתו הנחרצת של ראש הממשלה להצבעה העוינת של מועצת הביטחון פותחת פרק חדש גם בהקשר זה. ידידות אמורות לתמוך בנו בהצבעות באו"ם, ובוודאי לא להצביע עם אויבינו.

כולם התרגלו לכך שבשנה ממוצעת בין 80 ל־90 אחוזים מכל החלטות הגינוי באו"ם מכוונות נגד ישראל (במועצת זכויות האדם, הידועה לשמצה, רדיפת ישראל אף גדולה יותר).

עליית טראמפ והכניסה לתפקיד של מזכ"ל חדש לאו"ם מספקות הזדמנות טובה לשרטט כללי משחק אחרים. המזכ"ל היוצא באן קי־מון מצא אומץ להודות כי ארגונו מוטה, ויש לדרוש ממחליפו פעולות של ממש לשינוי היחס. אם לא יעשה כן, יוכל הממשל האמריקני החדש לאפשר למחוקקים הרפובליקנים לעשות את מה שהם מזמן מקווים לעולל לאו"ם - לשלול ממנו את התמיכה הכספית של ארה"ב. בעצם, גם צעדי ביניים (כגון התנגדות להמשך קיומו של כוח היוניפי"ל) עשויים להספיק. העיקר - לסיים אחת ולתמיד את מסורת ההתרפסות בפני הרוב האנטי־דמוקרטי באו"ם.