צריך הגדרה ל"דגל שחור"

הבוקר, תשעה חודשים לאחר שירה במחבל השרוע על הכביש בחברון, ישמע אלאור אזריה מה הכרעת הדין בעניינו. האומה תעקוב בנשימה עצורה.

עוד לפני היוודע הכרעת הדין, נראה כי ויכוח אחד כבר הוכרע. הפצ"ר שרון אפק קיבל החלטה נכונה בהעמידו את אזריה לדין, דווקא מפני שהיה זיהום בהליך המשפטי, וכל דיון מינהלי חלופי לא הספיק להשלמת הסוגיה.

הצורך התעורר בעקבות שיחת טלפון של בנימין נתניהו עם אביו של הנאשם ודברים של משה (בוגי) יעלון, ואתמול גם של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהעיר ברמזו לאזריה כי מתגייס בן 18 הוא חייל ו"לא הילד של כולנו". זה ניסוח הקורא לשיפור, הוא קודם כל חייל, אך גם הילד של כולנו.

התבונה בהחלטתו של אפק אינה תלויה בתוצאת המשפט. יובל השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים - שכולן מנומרות בהתנגשות בין מחבלים לבין כוחות הביטחון - שיוועו לרענון הנוסח הראוי של שימוש בנשק ושמירה מקבילה על טוהרו. זו הדו־משמעות המנוגדת שעלתה בשירו של נתן אלתרמן שהיורה הוא "שופך דם האדם, ומגינו".

הוראות הפתיחה באש מפורטות וטכניות. כמו תאום סיאמי הן ניזונות מהיכולת להציב יעד המצדד בשימוש בנשק ולהגדיר את מהות הפקודה הבלתי חוקית, שעלולה לסבך את החייל במעשה פלילי. צה"ל קבע נורמה עילאית כאשר השופט ד"ר בנימין הלוי הגדיר את הירי לעבר ערבים בכפר קאסם במבצע סיני כפקודה ש"דגל שחור מתנוסס מעליה". מאז התגדר צה"ל בפקודה, אבל לא הזין אותה. מיושנת אך תקפה לכאורה - ואולי לא בפועל - היה מקום לחזור אליה ולא להסתפק בקוד האתי של צה"ל, שהוא ראוי לעצמו אבל לא נולד מתוך מצוקה מוחשית. לעניין חשוב זה מצפים היום ישראלים רבים; ואם לא היום כי אז להכרעה של ערכאה גבוהה יותר למקרה שאחד הצדדים יערער על ההחלטה היום. ישראל, ובעיקר צה"ל, צריכים להגדרה משפטית מוסמכת ומעודכנת מה היא פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה, או מעשה שהוא פועל יוצא של התעלמות החייל מן הכללים.

להערכתי אזריה יורשע. העונש שיושת עליו אינו מעניין. מן המשפט הזה צריכים לצאת פרקי המשך לקביעת "הדגל השחור", ואילו גורלו האישי של אזריה פחות מרכזי בסיום הסיוט.