"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צריך הגדרה ל"דגל שחור"

,עודכן

הבוקר, תשעה חודשים לאחר שירה במחבל השרוע על הכביש בחברון, ישמע אלאור אזריה מה הכרעת הדין בעניינו. האומה תעקוב בנשימה עצורה.

עוד לפני היוודע הכרעת הדין, נראה כי ויכוח אחד כבר הוכרע. הפצ"ר שרון אפק קיבל החלטה נכונה בהעמידו את אזריה לדין, דווקא מפני שהיה זיהום בהליך המשפטי, וכל דיון מינהלי חלופי לא הספיק להשלמת הסוגיה.

הצורך התעורר בעקבות שיחת טלפון של בנימין נתניהו עם אביו של הנאשם ודברים של משה (בוגי) יעלון, ואתמול גם של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שהעיר ברמזו לאזריה כי מתגייס בן 18 הוא חייל ו"לא הילד של כולנו". זה ניסוח הקורא לשיפור, הוא קודם כל חייל, אך גם הילד של כולנו.

התבונה בהחלטתו של אפק אינה תלויה בתוצאת המשפט. יובל השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים - שכולן מנומרות בהתנגשות בין מחבלים לבין כוחות הביטחון - שיוועו לרענון הנוסח הראוי של שימוש בנשק ושמירה מקבילה על טוהרו. זו הדו־משמעות המנוגדת שעלתה בשירו של נתן אלתרמן שהיורה הוא "שופך דם האדם, ומגינו".

הוראות הפתיחה באש מפורטות וטכניות. כמו תאום סיאמי הן ניזונות מהיכולת להציב יעד המצדד בשימוש בנשק ולהגדיר את מהות הפקודה הבלתי חוקית, שעלולה לסבך את החייל במעשה פלילי. צה"ל קבע נורמה עילאית כאשר השופט ד"ר בנימין הלוי הגדיר את הירי לעבר ערבים בכפר קאסם במבצע סיני כפקודה ש"דגל שחור מתנוסס מעליה". מאז התגדר צה"ל בפקודה, אבל לא הזין אותה. מיושנת אך תקפה לכאורה - ואולי לא בפועל - היה מקום לחזור אליה ולא להסתפק בקוד האתי של צה"ל, שהוא ראוי לעצמו אבל לא נולד מתוך מצוקה מוחשית. לעניין חשוב זה מצפים היום ישראלים רבים; ואם לא היום כי אז להכרעה של ערכאה גבוהה יותר למקרה שאחד הצדדים יערער על ההחלטה היום. ישראל, ובעיקר צה"ל, צריכים להגדרה משפטית מוסמכת ומעודכנת מה היא פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה, או מעשה שהוא פועל יוצא של התעלמות החייל מן הכללים.

להערכתי אזריה יורשע. העונש שיושת עליו אינו מעניין. מן המשפט הזה צריכים לצאת פרקי המשך לקביעת "הדגל השחור", ואילו גורלו האישי של אזריה פחות מרכזי בסיום הסיוט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר