עשרים ימים לפני השבעתו של דונלד טראמפ לנשיא ארה"ב, אני שב אל דבריו של הנשיא היוצא, לפני הבחירות לנשיאות שבהן נבחר לראשונה: "בעוד חמישה ימים נשנה את אמריקה מן היסוד". חמישה חודשים מאוחר יותר, נאום קהיר המפורסם, והשאר אינו אלא תמצית שקיעתה המהירה של ארה"ב. האם הנשיא הנבחר טראמפ יצליח למשוך בידית הבלימה?
תפיסתו הבסיסית של אובאמה בענייני פנים היא סוציאל־דמוקרטית, כך למשל ההתייחסות לכלכלה, למהגרים, לקידוחי נפט, להתחממות גלובלית - תעתיק מדויק של אירופה המערבית הסוציאל־דמוקרטית. בענייני חוץ, אובאמה נהג כשמאלני רדיקלי. כך כותב נורמן פודהורץ במאמרו מ־08.09.13 ב"וול־סטריט ג'ורנל": "אובאמה מאמין שארה"ב היתה כמעט תמיד כוח מדרדר והרסני בעולם. בהתאם לכך, השינוי הקיצוני שאותו ביקש לחולל הוא צמצום בכוחה ובהשפעתה, וכפי שהיה עליו להדוף את התיוג השלילי של 'סוציאליסט' ביחס למדיניות הפנים, כך גם היה עליו להיזהר מהתווית הרעילה של 'בדלני' במדיניות החוץ". וכל זה בלי שנגענו בהסכם הגרעין עם איראן, שאינו אלא נייר לקמוס לתפיסת עולמו של אובאמה.
במילים אחרות, הוצאת ארה"ב ממעגלי ההשפעה, בייחוד במזה"ת, אינה אלא מימוש המדיניות שעליה התחייב אובאמה בטרם נבחר לנשיא. רבים עיקמו פרצוף ואף דיברו בלחש על רפיסותו בעניין מלחמת האזרחים בסוריה, וקודם לכן המהפכים במצרים - אלא שהצדק אינו עימם אם בוחנים את מטרותיו של אובאמה. ארה"ב הפנתה גב למצרים, ואת הריק הזה כבר ממלאת רוסיה. סעודיה ושאר מדינות המפרץ, אשר המעצמה ארה"ב היא משענתן מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה, חיפשו משענת אחרת. ויש הרואים את מערכת הקשרים של ישראל עם מדינות ערב המתונות כתגובה לכך. ואם אובאמה מתרחק כביכול ממלחמות, הרי מדיניותו אינה אלא מילוי חביות המלחמה בחומר נפץ. המלחמה בסוריה, התעצמותו של ארגון דאעש ודחיקתה של ישראל למימוש תקיפה צבאית נגד איראן - הן נגזרות ראשונות של המדיניות ה"אחראית" של ברק אובאמה.
כלומר, שאלת השאלות - האם אובאמה היה יכול לתקן את "שגיאותיו" תוך לימוד לקחים מהעבר - למעשה מיותרת. אובאמה בעצם מימש את שחפץ היה לעשות. הוא חבר אל הצד שמהווה תשקיף הפוך ממה שהצד הרפובליקני מצדד בו. על כן מחצית מאזרחי ארה"ב הצביעו לקלינטון, ממשיכת דרכו בהצהרה ובמעשה. בנאומו בקהיר אמר אובאמה ש"לאיסלאם מסורת גאה של סובלנות. ראינו זאת בהיסטוריה של אנדלוסיה וקורדובה במהלך האינקוויזיציה". בדמשק ובחאלב לא ראו זאת, והמתרחש במצרים ובלוב נראה כהיפוך מהתחזיות, אבל את אובאמה זה לא מעניין. המהלכים האחרונים שלו, ובהם גירוש הדיפלומטים הרוסים, הימנעות בהצבעה במועצת הביטחון בנושא ההתנחלויות, ויש האומרים מדיניות של אדמה חרוכה, מעידים שדבריו לפני שמונה שנים תאמו את תחזיותיו.
נזכרתי שלמחרת נאום קהיר כתב יוסי שריד ז"ל: "מול איש העתיד, נראים מנהיגים מקומיים כדינוזאורים שזמנם עבר... הנשיא הגיע לאזור כדי להכריז על קיצה של מלחמת הציביליזציות שהפיחה רוח במפרשים השמוטים של המלחמה הקרה". כמה רחוק מן המציאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו