מארי חנוכה וכריסמס שמח

לפי ה"פיד" שלי השבוע בפייסבוק, לא היה ברור לי אם אני גרה ביפו או באוקספורד. אלפים מחבריי הווירטואליים עשו צ'ק־אין בכנסייה כזו או אחרת, העלו תמונות מביקור בנצרת, סלפי עם מצנפת אדומה ואחד אפילו העלה וידאו שלו שר "I Wish You A Marry Christmas".

פייר? למה לא. בכפר הגלובלי של היום כולנו סנטה קלאוס ובואו נודה על האמת, חג המולד מצטלם לא פחות טוב מחנוכה. להם יש מצנפות, עצים, קישוטים ושלל אפקטים, ולנו - סביבון. הכי דוד מול גוליית. אז למה בעצם שלא נהנה מכל העולמות? בעולם שבו מתה המונוגמיה אולי הגיע הזמן לפתוח את היחסים שלנו עם היהדות גם לדתות נוספות. אני אומרת - למה רק כריסמס? בואו גם רמדאן.

אולי יש משהו בלראות יהודים חוגגים כריסמס. זאת בעצם הדרך שלנו להגיד לעולם שאנחנו נאורים, פתוחים, מקבלים, אור לגויים וסופר עדכניים. להתנשא זה כל כך 2006. ועם זאת, אני לא מצליחה שלא להרגיש גם טיפונת כעס. יש לנו חג כל כך יפה שמסמל גבורה, שמחה והשמנה, למה לא לתת לו את המקום הראשון? זה בסדר שקצת מיצינו ולפעמים מתחשק לרעות בשדות זרים, אבל בינינו, סנטה לא אמיתי, הקלוריות של הסופגנייה דווקא כן (למרות שהיום כבר יש כאלה מקמח סובין, ללא שמן וללא שמחת חיים).

אני רואה את חבריי ממהרים לצילומים ליד העצים וחושבת לעצמי: נהדר! עכשיו אפשר גם שתדעו את מילות השיר "מעוז צור"? בלי קשר לקרבה לדת, זה חלק מהמסורת שלנו ואחד הדברים שהכי מייחדים אותנו - חנוכה והצפירות בכביש.

מה שהכי חורה לי בכל הסיפור, זה שזה לא קורה ההפך. לא ראיתי נוצרים ברחבי העולם מעלים תמונה שלהם לאינסטוש מדליקים נר, אוכלים סופגניות או מנסים להגיד "חנוכייה". פה ושם אובאמה מדליק רק את הנר הראשון ומחביא את החנוכייה אחר כך במרתף. להם אין צורך לאמץ תרבות נוספת, הם מרגישים שלמים עם מה שיש.

• • •

לפני שבוע ביקרתי בנצרת המקושטת לקראת חג המולד, עיר מקסימה, חמה ועוטפת. אפילו הצטלמתי ליד עץ אשוח עשוי פלסטיק אמיתי טהור. אחר כך חזרתי לדירה שלי ביפו, גם פה היה עץ אשוח מואר ויפה. מאחר שבניגוד לנצרת יפו היא עיר מעורבת, תהיתי למה לא שמו ליד העץ חנוכייה, או לפחות בפינה אחרת.

אין לנו הרבה חגים מגניבים כמו לנוצרים. אצלנו לא דופקים על דלת ומבקשים ממתקים כל שני וחמישי. אנחנו יותר בקטע של לצום, לבכות ובאופן כללי פחות בקטע של ליהנות מהחיים. דווקא בגלל זה חשוב לשמור על חנוכה. ופורים. זה כל מה שיש לנו (די נו, ט"ו בשבט לא נחשב). בבקשה, אל תוותרו גם עליהם.

אז בשנה הבאה, כששוב חנוכה וחג המולד ייפגשו (איך זה קורה בכל פעם מחדש?), תזכרו שזה בסדר לחבוש מצנפת, רק אל תשכחו שאנחנו היינו פה קודם ותכלס, אצלנו הכי כיף. נכון, בלי כל השואו, אבל הכי אמיתי שיש.

חג שמח!