מועצת הביזיון: הכותל כשטח "כבוש"

ב"שטח הכבוש הכותל" - כהגדרת מועצת הביטחון - נאלצו היהודים בראשית המאה שעברה ללקט את גללי החמורים והסוסים, שהערבים העבירו בכוונה תחילה, דווקא שם, בינות ליהודים המתרפקים על אבניו. אל ה"שטח הכבוש - הכותל", אז - סמטה צרה, הצמידו הערבים המוגרבים שהיגרו לכאן מצפון אפריקה את בתיהם ואת בתי השימוש שלהם, ולא פעם טינפוהו בצואת אדם ובמי שופכין. תמורת נכונותם לחדול מנימוסיהם הרעים, נאלצו היהודים לשחד את ראשי שכונת המוגרבים בסכומי כסף גבוהים, וגם זה לא תמיד הועיל.

לטובת המאבק על הכותל גייסו הפלשתינים כבר לפני 100 שנה ויותר את אל־בוראק, בהמתו הפלאית של מוחמד, והמסורת על מקום קשירתה בתום מסעו הלילי של מוחמד ממכה לירושלים הועתקה על ידיהם מהכותל המזרחי והכותל הדרומי אל הכותל המערבי. גם "המופתי הגדול", הצורר חאג' אמין אל־חוסייני, לימים בעל בריתו של היטלר, "אימץ" את הכותל. בהשראתו ובניצוחו ניהלו הפלשתינים של אז את המאבק על הכותל, שהביא לרצח יהודים בפרעות תרפ"ט ולכינון ועדת חקירה בריטית, שכמו בזמן הזה, גם בימים ההם סילפה וקבעה שהבעלות על הכותל נתונה לווקף המוסלמי.

"קדושתו" כביכול של הכותל למוסלמים לא מנעה מהם לאורך הדורות להסמיך עליו בתים (בעיקר על חלקו הצפוני), גרמי מדרגות וצינורות ביוב. לאורך 19 שנות שלטונם ככובש בירושלים, מנעו הירדנים מיהודים לבקר בכותל, וזאת - בניגוד להתחייבות חתומה שלהם. הם גם ניתצו וחיללו 38 אלף מהקברים ב"שטח הכבוש" כיום על ידי ישראל - בית העלמין היהודי העתיק בעולם בהר הזיתים; החריבו עד היסוד את ה"שטח הכבוש", הרובע היהודי, ופוצצו שם עשרות בתי כנסת "כבושים". את אלפי הפליטים שהתיישבו על הריסות הרובע הם הגלו ושימרו כמחנה הפליטים שועפט, "שטח כבוש" נוסף, שזכויות היסוד על הקמתו רשומות על שמם.

• • •

בדורנו אנו מבטיחה הטלוויזיה הפלשתינית הרשמית לצופיה כי "בתי ערבים" עוד ייבנו ב"שטח הכבוש" של רחבת הכותל המערבי (בעבר - שכונת המוגרבים), ומבהירה שהיהודים החוטאים "מטמאים את הכותל". הווקף המוסלמי והפלשתינים - הקשיבו היטב - מונעים כבר שנים מישראל לפנות פסולת ואשפה מ"הכותל הקטן", המשכו לכל דבר ועניין של הכותל המערבי. האשפה הזאת - אוי לבושה - הפכה לחלק מ"הסטטוס קוו" במקום.

הנה אפוא הזדמנות פז למעשה נחוץ - ראשון מני רבים - שיעלה אותנו מחדש על נתיב הפעולה השפוי. אחר כך יגיע הזמן להשליך לפח האשפה גם את החלטת מועצת הביזיון, ולחזור ולבנות בירושלים ובבנותיה. כך נהגנו שנים. אנו חייבים זאת בראש ובראשונה לעצמנו.