ירושלים: העיר שאסור לנסות לחלקה

החלטת מועצת הביטחון בליל שבת בדבר "חוקיות ההתנחלויות", ובתוכן ירושלים, כלומר חלוקתה של בירת העם היהודי העתיק מחדש אחרי 50 שנה, מוצאת אותי נובר בדפי ההיסטוריה אשר נכתבו בדם חללים; בין שאלה חיילי לגיונות אשר נעו גלים־גלים אליה, ובין שאלה לוחמיה המסורים אשר חרפו נפשם על מנת להגן על עיר הבירה, מימי דוד המלך ועד היום.

אני מוצא את עצמי מהרהר שמא אני מזלזל בכבודו של נשיא המעצמה הגדולה, ארה"ב, שמא אני מחציף פנים. אחרי הכל, אי אפשר ליחס לברק אובאמה בורות בתחום ההיסטוריה של העיר המפורסמת בעולם, העתיק לפחות. אולי יהירות, אולי נמהרות, בטח ובטח לא טיפשות. ועל כן אני מנסה למצוא עומק מחשבה אחר. כזה שאולי מסתתר מאחורי המירוץ הכפייתי של אובאמה נגד הזמן האוזל בטרם לכתו.

נשוב כמה אלפי שנים לאחור. הכל בגלל השם. ירושלים זה שם מחייב. למרות גרסאות שונות לגבי מקור השם, לבסוף נקבע. ירושלים. אמנם האידיאה של שלום יצאה מירושלים, אך השלום מעולם לא שכן בה דרך קבע. זו העיר אשר לחמו עליה וביקשו להחריבה אימפריות עולם. ירושלים חרבה ונבנתה. שמה לא נשתנה עד אשר בא אדריאנוס קיסר. הוא רצה למחוק גם את השם. איליה קפיטולינה. על שמו. בחייו. ולא צלחה דרכו.

אמנם פסל ראשו הנאה יושב אחר כבוד במוזיאון ישראל, ברם, המוזיאון יושב בעיר הבירה היהודית, של העם השב לארצו אחרי 2,000 שנה - ואילו האימפריה הרומית, כאחותה היוונית, נותרו על כד וחרס ומקדשי אלים מתים. ואת כל זה אובאמה בוודאי יודע.

אני מנסה לייחס שמחה לאיד על חורבנה של ירושלים לכומר נוצרי, אשר אמר: "כמו כלי חרס, אשר אם יישבר פעם לא יוכל לחזור לצורתו הראשונה" - ולא מצליח, שהרי שבה היא כעוף חול אגדי. אני מנסה לייחס שמחה דומה למוסלמים, אבל הם מודים כי הר הבית אינו העיקר.

אם כן, מה גורם לנשיא ארה"ב לדחוף בכל כוחו, אם כי בעורמה, רגע לפני סיום כהונתו, החלטה אומללה שכזו? מי אינו יודע, בייחוד המשכילים בארה"ב, שירושלים היא מרכזו של עולם? ושעקידת יצחק הידועה לכל התבל נתרחשה שם? ויודעים אף יודעים שהתחליף ליצחק העקוד היה האיל הנאחז בסבך.

• • •

ואולי נגזר על העיר הזאת להיות מסובכת בכל צעד ושעל. שהרי עוד לפני אדריאנוס הרומאי נתרבו אנטיוכוסים יוונים, אשר בעידודם של מתיונים יהודים מהשכבה החברתית העליונה ניסו להפוך את ירושלים לעיר הלניסטית כמו אתונה. ורבים הם אשר שיחרו לפתחה.

בימים אלה של חנוכה אנו חוגגים את גבורת המכבים, אשר ניצחו בכוח הזרוע המונע מכוח האמונה בירושלים עיר הקודש, והשאירו חותם של מלחמה על חירותו של עם בכלל ושל העם היהודי בפרט.

כל ניסיון לחלק את העיר יגבה קורבנות שווא, וממי שדורש שלום יש לצפות שיבין כיצד מונעים את המלחמה.