החלטה שעלולה לגרום נזק בירושלים

רבות נאמר ונכתב על ההחלטה שהתקבלה שלשום במועצת הביטחון. רבים מאיתנו ידעו כי היא עומדת בפתח, לאחר כישלון ממשל אובאמה לקרב הסדר ישראלי־פלשתיני. אפשר לטעון כי הימנעות ארה"ב בהצבעה על ההתנחלויות מוכיחה את עוינותו של אובאמה לישראל, אבל קשה לבוא בטענות אנטי־ישראליות אל הנשיא היוצא, שהעניק לנו את הסכם הביטחון הנדיב ביותר שישראל זכתה לו אי פעם, ואשר בהתבטאויותיו הביע, חזור ושנה, מחויבות אמיתית לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אפשר לבוא בטענות על כך שהחלטת ההימנעות האמריקנית ניצלה את החלון של תקופת המעבר הבין־נשיאותית, כדי לאפשר החלטה שהממשל התנגד לה בעבר. אבל בהיסטוריה האמריקנית המודרנית התקבלו החלטות דרמטיות דווקא בחודשי המעבר (הכרת ארה"ב באש"ף ב־1988 והפרמטרים של קלינטון ב־2000), וזהו מועד מתוחכם ולגיטימי לקבל החלטות בלתי שגרתיות. אפשר גם לזלזל בהחלטה ולומר שאין בה כדי לפגוע בישראל, מכיוון ששום סנקציות לא הוצמדו אליה. דיווח תלת־חודשי של מזכ"ל האו"ם על המצב בהתנחלויות עלול להפוך פתטי בשנים הבאות. אבל גם אם ההחלטה לא תביא להעמקת החרם על ישראל, כפי שרובנו הגדול מקווה, וגם אם לא תגרום לניסיונות להעמיד ישראלים בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי על הפרת החוק הבינלאומי, נזקה המיידי הברור הוא הדגשה מחודשת של היות השכונות הישראליות בירושלים שמעבר לקו הירוק חלק מן ההתנחלויות.

זה אינו שינוי מדיניות. פורמלית, לא הבחין העולם במהלך החפוז שנעשה על ידי ממשלת לוי אשכול מייד לאחר תום מלחמת ששת הימים, ושהביא לסיפוח 28 כפרים מחוץ לירושלים הירדנית אל בירת ישראל המורחבת. אבל במשך השנים גברה נכונות העולם לראות בשכונות הישראליות שנבנו, בעיקר בשנים הראשונות שלאחר המלחמה, חלק מישראל, ולפחות חלק מגבולה, במסגרת הסכם שלום עתידי עם הפלשתינים.

התפתחות זו בלטה מאוד בהצעת קלינטון, שבה נקבע באופן הברור ביותר שהשכונות הישראליות ייהפכו חלק מישראל ואילו השכונות הערביות יהיו חלק מבירת המדינה הפלשתינית העתידה. המשך הבנייה בהתנחלויות והכעס הגובר בעולם (על כך שלמרות שרה"מ עצמו מדבר על פתרון שתי המדינות, דוחים שרים, כמו גם ראש המשלחת הישראלית לאו"ם, פתרון זה מכל וכל) גורמים למחיקת ההבחנה בין ירושלים לגדה המערבית.

יכול להיות שדונלד טראמפ יעניק לישראל יד חופשית להתנחל. ייתכן גם שיעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים. אבל לאחר החלטת מועצת הביטחון, מאמץ המשותף לרבים וטובים בישראל להבטיח כי השכונות הישראליות יהיו חלק מכל הסכם עתידי - יהיה לקשה הרבה יותר.