"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חאלב: התמונות שילוו את אובאמה

,עודכן

בעוד כחודש ימים ינטוש ברק אובאמה את המשרד הסגלגל בתום שמונה שנות כהונה. ערב פרישתו מעניק שדה הקרב שבחאלב הבוערת ביטוי מזוקק לחולשתו הבלתי נתפסת הן בזירה הסורית והן במרחב הבינלאומי הכולל. אין ספק שזוועות חאלב ירבצו כצל כבד ומעיק על מורשתו של אובאמה, ואולי אף על מצפונו, ויהיו תזכורת מתמדת עבור האומה האמריקנית בזיקה להשלכותיה הרות האסון של מדיניות רופסת, פייסנית ורכרוכית, המועלת במחויבותה המוסרית והאסטרטגית להנהיג את המערכת הבינלאומית.

הוצאתם להורג של מאות אזרחים חסרי ישע במזרחה של העיר, הכתושה בידי כוחותיו של הנשיא אסד, היא תולדה ישירה של העובדה שבמשמרתו של הנשיא ה־44 התכחשה האומה האמריקנית לחובתה הבסיסית ביותר. המדובר בחובתה הבסיסית ביותר כמעצמת על. חובה זו אמורה היתה להיות מעוגנת בנכונותה להקרין עוצמה, ובין השאר, לעשות שימוש מושכל גם במנופי השפעה צבאיים. באופן ספציפי, העובדה שהנשיא התחמק - ובאופן מביש - מהבטחתו המפורשת להשתמש בכוח צבאי בספטמבר 2013 נגד משטרו הרצחני של אסד, לאחר שזה חצה את הקווים האדומים במישור הלוחמה הכימית, תרמה לא רק להתמשכותה של שפיכות הדמים בסוריה, אלא שינתה לחלוטין את משוואת הכוחות בין השחקנים המרכזיים בזירה הגלובלית. שכן, רוסיה היתה זו שנכנסה לתוך החלל שהותירה הנפקדות האמריקנית והפכה לכוח לוחם אווירי מרכזי במערכה.

בה בשעה הפיק ולדימיר פוטין את הלקח המתבקש מפשיטת הרגל של וושינגטון. חצי שנה לאחר שאובאמה התכחש בפועל להבטחתו להתערב בסוריה, סיפח הקרמלין, ב־18 במארס 2014, את חצי האי קרים. בכך ניתן האות ליוזמתה הצבאית המתמשכת של מוסקבה שנועדה למוטט את המשטר האנטי־רוסי שהוקם בקייב בפברואר 2014. כך הפכה, אפוא, הפגנת החולשה של הבית הלבן במישור הסורי לנקודת האל־חזור בכהונתו של אובאמה, שהחזירה את הדוב הרוסי מן הכפור אל קודקודה של המערכת האסטרטגית העולמית, וזאת על חשבונו של גוליבר המידרדר.

צילה של המלחמה הכושלת בעיראק לבטח ניצב לנגד עיניו של הבית הלבן כאשר נרתע מן האתגר הסורי. גם הסיכון הכרוך בהעברת מערכות נשק מתקדמות לידי קבוצת המורדים הפרו־מערבית היה בלתי מבוטל. ואולם, כל הזיכרונות, המשקעים והשיקולים הללו אמורים היו להיות בטלים בשישים על רקע מרחץ הדמים המתמשך, המוכיח עד כמה גדול הוא הפער שבין הרטוריקה הנשגבת של אובאמה ושל מזכיר המדינה שלו, ג'ון קרי, לבין הווייתה ומהותה האמיתית של מנהיגות. שכן מנהיגות הלכה למעשה היא דפוס התנהלות שאינו מהסס להתייצב חזיתית אל מול נציגיו של ציר הרשע והדמים, ושאינה רואה בנאומים נמלצים תחליף לפעולה נמרצת ואף כוחנית במקרה הצורך.

אפשר רק לקוות שתהליך הפקת הלקחים ממחדל מנהיגותי זה יחלחל גם לתודעתו של ברק אובאמה. אפשר גם להגדיר את הביקורת הנוקבת על מינויו של רקס טילרסון כמזכיר המדינה החדש כדמעות תנין חלולות. אחרי ככלות הכל, טילרסון יצר "תנאים של חיבה" עם הקרמלין בעקבות עסקאות שנשענו על עקרון ההדדיות, ולא על יסוד ויתורים חד־צדדיים מבית היוצר של ברק אובאמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אברהם בן-צבי

הכותב הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה, מדעי הניהול והיחסים הבינלאומיים לשנת ה'תש"ף. פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה

כדאילהכיר