בלי עיסקת טיעון

מי שקרא אתמול את אתרי האינטרנט, ידע היטב מי הח"כ לשעבר החשוד בקבלת שוחד, לרבות מיני. נאמר בהם כי סיפור המעשה פורסם בתוכניתה של ד"ר אילנה דיין "עובדה", ושבמשטרה סגרו את התיק עד שהאישה אשר שימשה שוחד בידי איש העסקים דניאל מולקנדוב (שמו ותצלומו פורסמו אמש בערוץ 2) ניאותה לבוא לארץ ולהעיד. האם עשתה כן לבקשת מולקנדוב, שתבע החזר כספי מן הח"כ ולא נענה? החקירה תחשוף.

פרסום המידע היה בבחינת הפתעה. סגירת התיק הגדילה את ההפתעה. חידושה עתה הוא פירמידה של הפתעות. איש אינו יכול לדעת בביטחון לאן החקירה מובילה.

מקור ההפתעה הראשונית היה בזהותו של הח"כ. הוא נעים הליכות, מקשיב בסבלנות, ובעיקר בלט בעבודתו בכנסת ככלב השמירה של טוהר המידות. הוא לא רק זוהה כשם נרדף לבקשת האמת, אלא ידע לתבוע את ניקיון הכפיים מגופים חזקים ומאישים מרכזיים.

אין לדעת כיצד תתפתח החקירה. הדעת נותנת כי עם פרסום שמו, יימצאו מי שיבקשו להוסיף עובדות נגדו בעניין הנדון, ואולי בנושאים אחרים. מצד אחר עומדת לו חזקת החפות. הוא חף מפשע כל עוד לא הורשע, ובוודאי בטרם הוגש נגדו כתב אישום.

הבעיה אחרת: אם גם יוחלט להעמידו לדין והתהליך יתארך ואין לדעת מי ייעלם לפתע מדוכן העדים ומי ישנה דעתו (אם בכלל), רבים הסיכויים כי תימשך המגמה לסיים כל עניין בעיסקת טיעון. כך בעניין עוזרתו של בנימין בן־אליעזר, איילת אזולאי, שהודתה באישומים ויש מגמה להענישה בלי הרשעה, וכך בהעברת עניינו של עו"ד נבות תל־צור לבית דין של עמיתיו עם הרחקה מעיסוק במקצועו למשך שנה ובלי הרשעה פלילית בבית המשפט, וכך גם עם קצינים כאופק בוכריס.

נשיא העליון מאיר שמגר הסביר בספרו מדוע יש לצמצם למזער את עסקאות הטיעון, ודעתו לא התקבלה בפרקליטות. אין זאת אומרת שעסקאות הטיעון פסולות. גם לא שחובה לרצות את המתלוננות/מתלוננים, שתמיד תובעים להחמיר את הענישה. מהות עיסקת הטיעון היא פשרה. אבל יש נושאים שבהם ראוי למצות את האמת והצדק. עניינו של הח"כ לשעבר הוא כזה.