יפה הבלורית והתואר

אילו היה לחיל האוויר היכל תהילה, רן פקר היה אחד הראשונים להיקרא להיות בו חבר של כבוד. זר לא יבין זאת, אבל עבור טייסי חיל האוויר וגם עבור ממלאי תפקידים אחרים בחיל, רן היה התגלמות אולטימטיבית של טייס קרב ישראלי: יפה בלורית ותואר, בן ההתיישבות העובדת, נועז לאין שיעור, לוחם אגדי, מפקד שאין עוררין על יכולותיו.

כשעזר ויצמן טבע את המושג "הטובים לטיס" הוא ראה לנגד עיניו את רן פקר. כן, גם עם קורטוב השחצנות ההכרחי. קשה לדרוש מטייס שהפיל 7 מטוסי אויב, אחד מהם מטוס האנטר ירדני בקרב אוויר שנכנס לפנתיאון ושארך לא פחות משמונה דקות וחצי, נצח במושגי קרבות אוויר, טייס שביצע 400 גיחות מבצעיות, פיקד על טייסת מהוללת במלחמת ששת הימים ועל בסיס תל נוף במלחמת יוה"כ, שהוערך כבסיס שתיפקד בצורה המוצלחת ביותר - להיות גם צנוע.

הוא נתן את חייו לחיל האוויר, ולמרבה הצער, חש נבגד על ידי החיל שכה אהב. פרשת השבוי הירדני שנאמר שהרג רדפה אחריו. מכתב ששלח לשר הביטחון אחד מעמיתיו ערב מינויו לסגן מפקד החיל - תפקיד שהיה אמור לשמש לו מקפצה לתפקיד מפקד החיל - סיכל את המינוי וקטע את הקריירה שלו באחת.

"אהבתי את החיל ללא מצרים", כתב בספרו "נץ בשחקים", "בבסיסיו הקמתי את משפחתי וגידלתי את ילדיי. (אבל) אמרתי לעצמי - בני זונות. תמיד עמדתי לפקודתם, ללא היסוס וללא התלבטויות... ועכשיו, כשאני זקוק להם, איפה הם, כל אלה שלא היססו לסכן את חיי?"

בטקס הפרידה בכה כילד. רק אוהב נבגד יכול לחוש רגשות עזים כאלה. למרות הצלקת שנשא בליבו, לא היסס לשרת את המדינה גם בחייו האזרחיים, ואף לא בחייו הפרטיים: בשנים האחרונות הקים וטיפח את עמותת "צהלה" שהפכה נערים בסיכון למתאימים לגיוס. ישראל היפה איבדה עוד אחד מבכירי בניה.