הפועל ת"א לא תתפרק כל כך מהר. היא אמנם הולכת ומאבדת את נכסיה, אבל באופן רשמי לפחות, לא מדובר בפירוק. מספיק להסתכל על העשורים שחלפו ולגלות שאין באמת חדש תחת השמש. בשנות השבעים הפועל ספגה חמישייה היסטורית בדרבי ובשנות השמונים של המאה הקודמת כבר היתה לקבוצת העשור.
אחר כך האדומים ירדו ליגה, הפחד הממשי היה שהקבוצה תיעלם והעשור העלוב שבא לאחר מכן גרם לכך שמאגר האוהדים התרוקן לחלוטין. ואז החל המילניום החדש והאדומים זכו בתארים, כיכבו באירופה והגדילו את קהל האוהדים למימדים היסטוריים. העשור השני של שנות האלפיים שוב החזיר את הפועל להיות קבוצה שבקושי 500 איש מלווים אותה לאיצטדיון בה נרשם האירוע המשמח ביותר בתולדות הקבוצה. החדשות הטובות הן שאנחנו עוד רגע בשנת 2017 והעשור עומד להתחלף, החדשות הרעות הן שרוב הילדים שנולדו בשנים האחרונות לא חושבים לשים על עצמם חולצה אדומה ודור עתיד רציני של אוהדים באדום אין בנמצא. הפועל של השנים האחרונות היא מותג הולך ונעלם וגם אם יקום האיצטדיון בבת ים, מי בדיוק יבוא אליו?
מהצד השני בית"ר ירושלים הפכה מהיותה כלי שרת של פוליטקאים לכלי שרת לעסקיו של אלי טביב. פעם מאמן כמו רן בן שמעון היה עושה את החגים הנוצריים בבית, אבל זה היה פעם כאשר לבית"ר עוד היתה זהות מוגדרת בכל הקשור לכדורגל שלה.
היום הספינה הבית"רית נעה על גלי "לה פמילייה" ועל איזו שנאה מדומיינת של ימין ושמאל שהולכת והופכת ללא רלוונטית ככל שהקבוצות הופכות ללא רלוונטיות. הדלק הפוליטי הולך לצד הצלחות ספורטיביות. כאשר שתי הקבוצות לא פוגעות, אנשים מוותרים על הקור הירושלמי ומעדיפים לצפות בתוכניות בישול או ריאליטי אחר בטלוויזיה. לשנוא אחד את השני ולדבר פוליטיקה אפשר גם בפייסבוק. פעם זה היה אחד המשחקים הגדולים בכדורגל הישראלי, היום המשחק הזה היה יכול להיות משוחק בשישי אחר הצהריים, ואיש לא היה שם לב להבדל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו