הן בוחרות להשמיע את כולן

כשאדם בעל שררה מתרברב באופן גלוי ובוטה על יחסו הפוגעני כלפי נשים, עולה השאלה, איפה אנחנו הנשים? איפה התנועה הפמיניסטית? האימהות שדואגות לעתיד ילדיהן, הפעילות ששוחרות לצדק ולשוויון, המהפכניות שקוראות לסדר חדש? התשובה מתגלה בתנועה ההמונית שלא נחה לרגע בשנה האחרונה, ונשמעה שוב השבוע סביב העדויות על אלון קסטיאל, ומשמיעה את קולה בקול חד וברור. ללא עיוותי קול, ללא פיקסלים ממסכים או אותיות עם גרש שמסתירות את זהותן של הנפגעות.

קולן של נשים שבוחרות לספר את סיפור הפגיעה שלהן, לא במסגרת המערכות המקובלות אלא ברשתות החברתיות, בתקשורת, במקומות בהם לא נקבע להן איך לספר את סיפורן, במקומות בהם החוויה גוברת על הראייה והשיח המאשים, מופנה כלפי הפוגע לכאורה ולא כלפי הנפגעת עצמה. קריאת התיגר העולה מהתנועה ההמונית הזו, מוסיפה למאבק באלימות כלפי נשים, מאבק על הקול. לא רק בדמות המאבק ההיסטורי על השמעת הקול, אלא מאבק חדש התובע את האופן בו הקול יושמע. המאבק הזה, הנשען על ההתפתחות הטכנולוגית-וירטואלית-ויראלית מתנגד לכללי המשחק הקיימים. לא עוד "פגעת בי, ואני חשופה לפגיעה נוספת אם אספר על כך", אלא, "אני אבחר להיחשף בזמן במקום ובאופן שנכון לי".

מאבק זה מאמץ למעשה פרקטיקות חברתיות, המוניות, המבכרות סולידריות על פני אלמנטים משפטיים, מערכתיים, ובכך שונה באופן מהותי מהאופן בו פגיעות מיניות הושמעו עד היום. בתנועתן קוראות הנשים פעם אחת להשמיע את פגיעתן ופעם שנייה תובעות את הדרך בה היא תושמע, וכמו במהפכות היסטוריות ובעיקר במהפכות של נשים, הקול של כולן, ה"כולן", הוא הכוח המשמעותי, משקל הכובד שעתיד להוביל אל השינוי.

ה"קול של כולן", מאפשר לנשים להרגיש לא לבד עם הפגיעה שלהן, בין אם באופן מטאפורי כחברת נשים, ובין אם באופן ממשי אל מול פוגע מסוים. הקול הזה, המשותף, נותן להן את תחושת הביטחון לפעול, להיחשף, להרגיש שאינן אשמות גם ללא פעולה מתוכננת או ידיעה שאכן ישנן קולות נוספים, במאבק הפרטי שלהן. מעבר לכך, הקול של כולן מאפשר לנו כחברה להטות אוזן ולשמוע אותן, כי פגיעה מינית היא עדין תופעה שבה המיתוסים והדעות הקדומות העוטפים אותה עולים על פני הנתונים העובדתיים שהמציאות מספקת, ומייצרים לכולנו תחושת ביטחון והרחקה. הקול של כולן מערער את חומות ההגנה, חושף את מימדי התופעה, ובמובן מסוים את הטריוויאליות שלה באופן בו כולנו פגיעים וגיבורי החברה שלנו עלולים להיות הפוגעים. הקול של כולן מחייב אותנו להקשיב ואולי אפילו להאמין, כי כשמדובר בקול משותף שנשמע בקול חד וברור, הקושי להשתיק או לכל הפחות להתעלם ממנו, הוא גדול יותר.

יפעת בלפר, עו"ד, אחראית תחום מניעת הטרדה מינית וה"קוד הוולונטארי" למניעת הטרדה מינית בעבודה, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.