האמביציה של טראמפ: מקום לאופטימיות

דונלד טראמפ איננו איש העסקים הראשון הסבור שהפוליטיקה סובלת מהתנהלות לא רלוונטית ומסורבלת, וכי אילו רק התנהלה כפי שפועלים אנשים העושים עסקים, היה הכל פשוט יותר ואפשרי יותר. רוס פרו, המועמד העצמאי בבחירות 1992, אשר זכה כמעט ב־20 אחוז מקולות הבוחרים בארה"ב, חשב ממש כמותו. אבל טראמפ נבחר, בעוד פרו, הימני, הצליח להכתיר את ביל קלינטון ולגרום לתבוסתו של ג'ורג' בוש האב, אחד הנשיאים היותר מוצלחים של אמריקה.

יש לטראמפ עדיפויות ויש לו נטיות לב שרובן לא הבשילו עדיין לתוכניות. יהיה עליו להכין תוכניות כאלו כאשר יהיה כבר בתפקיד, והתקווה היא שיהיו לידו אנשי מקצוע שיוכלו לעזור לו לתרגם את התפיסה הכוללת למדיניות סבירה. הצלחתו הכמעט בלתי מוסברת של טראמפ הפכה את מסע הבחירות התקדימי והפרוע שלו למהלך גאוני. עכשיו הוא רוצה להוכיח לעצמו ולעולם כי אין מדובר רק ביכולת להיבחר, אלא גם ביכולת להפוך לנשיא שלא היה כמוהו, המסוגל לפתור בעיות שאחרים כשלו בהתמודדות איתן. הוא משוכנע שניסיונו כאיש עסקים משמעותי יותר מחוסר ניסיונו בחיים הציבוריים, וכי לא יתקשה לגזור משם את התשובות.

הראיון שהעניק ביום שישי האחרון ל"וול סטריט ג'ורנל", ואשר בו התייחס לסכסוך הישראלי־פלשתיני, מספר, בקליפת אגוז, את הסיפור כולו: הוא רואה בפתרון העימות באזורנו אתגר מרתק, ומאמין כי ביכולתו לפתור אותו. המושגים שבהם משתמש הנשיא הנבחר מרתקים, ושונים מאוד מכל מה שנאמר עד כה בהקשר לסכסוך הוותיק שלנו. לדבריו, מדובר ב"הסכם האולטימטיבי", כלומר - עיסקה שהכל רוצים להשיג אותה, ואיש לא הצליח בכך. הוא רוצה לעשות את "העיסקה הבלתי ניתנת להשגה", ולשים קץ למלחמה ש"אינה נגמרת לעולם", למען האנושות.

אני מעריך שתמיכתו הכללית בישראל אמיתית, ושהוא רואה בנו בעלי ברית חשובים. אני מעריך כי אם יהיו לישראל צרכים מיוחדים בעתיד, טראמפ לא יתחבט זמן רב לפני שיתגייס לסייע; סביר להניח שהוא מבין היטב ששלום ישראלי־פלשתיני חיוני לישראל לא רק מבחינה ביטחונית אלא כדי להבטיח אותה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבל סביר להניח שבניגוד לרוב קודמיו שהעדיפו לקטוף, קודם כל, את הפירות הנמוכים שעל העץ, הוא יעדיף ליטול סולם, לעלות אל הצמרת, ולקטוף דווקא שם. הוא מונע על ידי אמביציה בלתי נדלית ורצון להוכיח; הרצון לפתור את הסכסוך הוא חלק מן האמביציה הזו, עד כדי כך שבמהלך מערכת הבחירות דיבר על הצורך האמריקני להתנהל בניטרליות בתיווך בין הצדדים (ואחר כך חזר בו).

אינני יודע אם די באמביציה הזו, אבל חוששני שבלי אמביציה מן הסוג הזה, נישאר במי האפסיים שלנו.