בסוף השבוע העניק הנשיא הנבחר של ארה"ב דונלד טראמפ ראיון ל"וול־סטריט ג'ורנל", שבמהלכו אמר ששאיפתו היא להשיג שלום בין ישראל לבין הפלשתינים, כדי "להביא סוף למלחמה שלעולם אינה נגמרת... כמי שעושה עסקאות, הייתי רוצה להשיג את העיסקה שאינה ניתנת להשגה".
אמירה קצרה זו היתה כאילו בלתי מתוכננת, אך כפי שאפשר ללמוד מנאומי הבחירות של טראמפ במהלך השנה האחרונה, גם מה שנחשבו, כביכול, כשליפות מהשרוול היו בעצם דברים מתוכננים היטב מראש. אפשר לפרש את דבריו בצורות שונות, אך משתקף מהם בבירור שהוא אכן מתכוון להיות מעורב באופן פעיל בנושא הסכסוך הישראלי־פלשתיני. מה משמעות הכוונה הזאת באופן מעשי? ימים יגידו.
לגבי הסוגיות השונות שחלקן עלולות להתעורר כבר בשבועות הקרובים, יש להבין שמשמעות ניצחונו של טראמפ אינה יישום אוטומטי של החלטה, כפי שיש אצלנו כאלו המקווים למחיקת תוכנית שתי המדינות (הנשיא הראשון, אגב, שקרא להקמת מדינה פלשתינית היה לא אחר מג'ורג' וו. בוש הרפובליקני) או "היתר עיסקא" לבנייה מאסיבית ביהודה ושומרון. יתרה מזאת, תוצאות הבחירות אינן מייצגות בהכרח שינוי מהמסד ועד הטפחות במדיניות האמריקנית הבסיסית בנושא הישראלי־פלשתיני. טראמפ אולי יכריז על הכרה בירושלים כבירת הנצח של ישראל, אקט שהיה מתחייב מזמן מצד קודמיו בתפקיד הנשיא, ולגבי ההבטחה להעברת השגרירות לירושלים - יש צורך להמתין עד כניסתו לבית הלבן.
בעתיד נשמע אמנם פחות שההתנחלויות הן "מכשול לשלום", אך למי שאינו זוכר, הגדרה זו, שנחשבת מקלה מבחינת ישראל, אומצה על ידי ממשל בוש האב דווקא מפני שלא הסכים להגדרה שההתנחלויות הן, כביכול, בלתי חוקיות. עם זאת, הגם שאף בתקופת בוש הבן וושינגטון היתה מוכנה להעלים עין מהבנייה בירושלים ובסביבותיה וכן בגושים גדולים - דווקא בשל כך היא היתה תקיפה במיוחד בביקורתה על הקמת ההתנחלויות או אי־פינוים של המאחזים הבלתי מאושרים. לפיכך חקיקת "חוק ההסדרה" שמדובר עליו עכשיו עלולה לפגוע בעתיד היחסים (שלא לדבר על כך שבחודשים הקרובים אובאמה הוא הנשיא בפועל, זמן מספיק כדי ליצור עובדות שליליות מבחינתנו).
בעניין אחר, גישתו של טראמפ בסוגיית ההגנה על גבולותיה של אמריקה תואמת גם את תביעתה הבסיסית של ישראל לגבולות בני הגנה. מצד אחר, לגבי התמונה הגדולה, לפי אחדות מהתבטאויותיו בעבר אפשר לנחש שהנשיא טראמפ, כמו הנשיא אובאמה, נוטה לדוקטרינה של אי־התערבות יתרה של אמריקה בנעשה מחוץ לגבולותיה, ובהקשר זה יש מי ששואלים עצמם אם נשיא שחרת על דגלו את הסיסמה "להחזיר לאמריקה את גדולתה", באמת ירצה שהמזרח התיכון או חלקים ממזרח אירופה ייפלו בידי מי שללא ספק ישמחו למלא את החלל הריק שגישה כזאת תותיר מאחוריה.
בייחוד תישאל השאלה הזאת במזרח אירופה ובמוקדי הכוח השונים במזרח התיכון, בין שמדובר בבעלי בריתה של וושינגטון ובין שבאויביה, שכן בקרב העולם הערבי הקרוי "מתון" קיימת דאגה פן מגמת נטישת העמדות שהחלה בתקופת אובאמה תימשך, או אף תקצין, בעידן טראמפ, ותפעל לטובת איראן ומגמות ההתפשטות שלה במזרח התיכון כולו.
ניצחונו של טראמפ צפוי להביא לשיפור ביחסי ישראל־ארה"ב, ועידן העימותים הפומביים והסמויים בעניינים כגון הבנייה בירושלים ובגושי היישובים הגדולים צפוי להיעלם. שיפור האווירה בכל הרמות, כולל זו שבין ה"קודקודים", הוא אכן התפתחות בעלת חשיבות רבה לגבי ישראל, ומהלכיה המדיניים יהיו מכוונים להפיכת האווירה הזאת לעובדות מדיניות מוצקות. קיים עכשיו סיכוי שהקירבה בין ירושלים לוושינגטון תאפשר לקדם מהלכים לקראת שלום או לפחות הסדרי ביניים שלא יפגעו באינטרסים הביטחוניים והאחרים של מדינת ישראל, ויש לקוות שלכך התכוון הנשיא הנבחר בראיונו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו