יממה לפני יום הבחירות לנשיאות בארה"ב מגיע לשיאו מפלס המתח לנוכח הקרב הצמוד. עם זאת, בניגוד לעיסוק התקשורתי הנרחב - והמוצדק כשלעצמו - בחשיבותם של קולות המצביעים ההיספאנים והשחורים במדינות המפתח, הוזנח הפעם, באופן יחסי, מקומו של הדיון בקול היהודי. זאת, אף שבחינה היסטורית מצביעה על כך ששיעור השתתפותם של יהודי ארה"ב בבחירות לנשיאות היה גבוה יותר משיעור השתתפותם של שאר מרכיבי האוכלוסייה.
עוד בראשית שנות ה־30 של המאה ה־20 הפך הקול היהודי לנדבך מרכזי ומוביל בקואליציה האתנית הרחבה, שהנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט גיבש אל מול השפל הכלכלי העמוק, ולא פעם שיחק תפקיד מכריע בניצחונו של המועמד הדמוקרטי בבחירות לבית הלבן. על רקע זה נשאלת אפוא השאלה אם זיקה היסטורית זו למפלגה הדמוקרטית, ששיקפה בדרך כלל את סדר היום הליברלי של יהודי ארה"ב בסוגיות חברה ורווחה, עתידה להישמר גם בנסיבות הנוכחיות, ואם חשיבותו האסטרטגית של הקול היהודי נותרה בעינה גם היום.
המיעוט היהודי נטש זה מכבר את הריכוזים העירוניים המסורתיים, שבהם חי בעבר בכפיפה אחת עם שכניו ושותפיו ל"קואליציה הגדולה", ועבר להתגורר בפרברים. על רקע הוויית חיים פלורליסטית זו היה אפשר לצפות שהמפלגה הרפובליקנית תצליח לחדור למגזר זה ולנגוס במאגר הרחב של הקולות הדמוקרטיים הקיימים. אך לפחות עד כה התממשה ציפייה זו באורח חלקי בלבד, ודפוסי הצבעתה של הקהילה היהודית לא עברו מהפך. אפילו נשיא שנחשב אוהד ביותר לישראל, ג'ורג' בוש הבן, זכה בבחירות 2004 ב־24 אחוזים מהקול היהודי בלבד.
לעומת זאת, ברק אובאמה, שיחסיו עם ירושלים במישור המדיני היו רוויי מתח ורצופים משברים חריפים, קיבל לפני ארבע שנים לא פחות מ־69 אחוזים מקולות הקהילה. זאת, בעיקר לאור המתאם היסודי, שעדיין קיים בין עמדותיו היסודיות של המחנה הדמוקרטי במגוון רחב של סוגיות פנים, לבין השקפותיו של פלח נכבד מן הציבור היהודי במכלולים אלה. וגם, למרות העובדה שבכל הקשור למידת התמיכה בישראל (שבין השאר, נגזרה מגישה ניצית יותר בתחום האסטרטגי הכולל), נהנו ממשלות ישראל מתנאים של חיבה בעידן הנשיא הרפובליקני ג'ורג' בוש הבן בהשוואה לרוח הצוננת שנשבה לכיוונן מוושינגטון הרשמית בתקופת כהונת אובאמה.
על רקע המשכיות זו ברור גם מדוע העיסוק בקול היהודי לא עמד כעת במוקד השיח הפוליטי. שכן גם מחר, ולמרות היותה של קלינטון שותפה בכירה במשך ארבע שנים בממשל שעלה על נתיב של עימות עם ישראל בכמה סוגיות ליבה, צפוי שתגרוף רוב ניכר של הקול היהודי. יש לזכור גם שמבחינה אסטרטגית חל פיחות מסוים בחשיבותו של פלח הצבעה זה, משום שחלק מן הריכוזים היהודיים, דוגמת ניו יורק או ניו ג'רזי, שבעבר היו חלק ממדינות הקול המתנדנד עתירות החשיבות, נמצאות היום עמוק בכיסו של המחנה הדמוקרטי. רק פלורידה נותרה מבחינה זו נכס אלקטורלי קריטי יחיד. באופן אירוני, הקול היהודי בפלורידה (שהיקפו הוא כ־5.5 אחוזים) עשוי להיות שובר השוויון במערכה הדרמטית כולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו