"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הקול היהודי: מסורת של שובר שוויון

,עודכן

יממה לפני יום הבחירות לנשיאות בארה"ב מגיע לשיאו מפלס המתח לנוכח הקרב הצמוד. עם זאת, בניגוד לעיסוק התקשורתי הנרחב - והמוצדק כשלעצמו - בחשיבותם של קולות המצביעים ההיספאנים והשחורים במדינות המפתח, הוזנח הפעם, באופן יחסי, מקומו של הדיון בקול היהודי. זאת, אף שבחינה היסטורית מצביעה על כך ששיעור השתתפותם של יהודי ארה"ב בבחירות לנשיאות היה גבוה יותר משיעור השתתפותם של שאר מרכיבי האוכלוסייה.

עוד בראשית שנות ה־30 של המאה ה־20 הפך הקול היהודי לנדבך מרכזי ומוביל בקואליציה האתנית הרחבה, שהנשיא פרנקלין דלנו רוזוולט גיבש אל מול השפל הכלכלי העמוק, ולא פעם שיחק תפקיד מכריע בניצחונו של המועמד הדמוקרטי בבחירות לבית הלבן. על רקע זה נשאלת אפוא השאלה אם זיקה היסטורית זו למפלגה הדמוקרטית, ששיקפה בדרך כלל את סדר היום הליברלי של יהודי ארה"ב בסוגיות חברה ורווחה, עתידה להישמר גם בנסיבות הנוכחיות, ואם חשיבותו האסטרטגית של הקול היהודי נותרה בעינה גם היום.

המיעוט היהודי נטש זה מכבר את הריכוזים העירוניים המסורתיים, שבהם חי בעבר בכפיפה אחת עם שכניו ושותפיו ל"קואליציה הגדולה", ועבר להתגורר בפרברים. על רקע הוויית חיים פלורליסטית זו היה אפשר לצפות שהמפלגה הרפובליקנית תצליח לחדור למגזר זה ולנגוס במאגר הרחב של הקולות הדמוקרטיים הקיימים. אך לפחות עד כה התממשה ציפייה זו באורח חלקי בלבד, ודפוסי הצבעתה של הקהילה היהודית לא עברו מהפך. אפילו נשיא שנחשב אוהד ביותר לישראל, ג'ורג' בוש הבן, זכה בבחירות 2004 ב־24 אחוזים מהקול היהודי בלבד.

לעומת זאת, ברק אובאמה, שיחסיו עם ירושלים במישור המדיני היו רוויי מתח ורצופים משברים חריפים, קיבל לפני ארבע שנים לא פחות מ־69 אחוזים מקולות הקהילה. זאת, בעיקר לאור המתאם היסודי, שעדיין קיים בין עמדותיו היסודיות של המחנה הדמוקרטי במגוון רחב של סוגיות פנים, לבין השקפותיו של פלח נכבד מן הציבור היהודי במכלולים אלה. וגם, למרות העובדה שבכל הקשור למידת התמיכה בישראל (שבין השאר, נגזרה מגישה ניצית יותר בתחום האסטרטגי הכולל), נהנו ממשלות ישראל מתנאים של חיבה בעידן הנשיא הרפובליקני ג'ורג' בוש הבן בהשוואה לרוח הצוננת שנשבה לכיוונן מוושינגטון הרשמית בתקופת כהונת אובאמה.

על רקע המשכיות זו ברור גם מדוע העיסוק בקול היהודי לא עמד כעת במוקד השיח הפוליטי. שכן גם מחר, ולמרות היותה של קלינטון שותפה בכירה במשך ארבע שנים בממשל שעלה על נתיב של עימות עם ישראל בכמה סוגיות ליבה, צפוי שתגרוף רוב ניכר של הקול היהודי. יש לזכור גם שמבחינה אסטרטגית חל פיחות מסוים בחשיבותו של פלח הצבעה זה, משום שחלק מן הריכוזים היהודיים, דוגמת ניו יורק או ניו ג'רזי, שבעבר היו חלק ממדינות הקול המתנדנד עתירות החשיבות, נמצאות היום עמוק בכיסו של המחנה הדמוקרטי. רק פלורידה נותרה מבחינה זו נכס אלקטורלי קריטי יחיד. באופן אירוני, הקול היהודי בפלורידה (שהיקפו הוא כ־5.5 אחוזים) עשוי להיות שובר השוויון במערכה הדרמטית כולה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אברהם בן-צבי

הכותב הוא חתן פרס ישראל בתחום חקר מדע המדינה, מדעי הניהול והיחסים הבינלאומיים לשנת ה'תש"ף. פרופסור אמריטוס בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה

כדאילהכיר