לקויי למידה באקדמיה: גם אנחנו יכולים

מסגרות מעולם לא היו עניין פשוט עבורי. כבר בבית הספר הרגשתי שמה שבא בקלות לכולם - לי פשוט לא הולך. אבל לא ויתרתי אף פעם על החלום. בעצם, כבר מגיל 12 אני מחכה שתיפתח בפניי האופציה ללמוד חינוך ולעבוד עם ילדים.

כל החברות שלי אחרי הצבא הלכו ולמדו באוניברסיטאות ובמכללות ופתאום חשבתי, איפה אני בכל הסיפור הזה? למה אני לא יכולה פשוט להחליט לגשת ולנסות ולקבל תואר ראשון?

השוני הורגש תמיד. בצבא כולם למדו לקורס ולי היה קשה, אז המקומות שנפתחו בפניי היו פחות מעשירים ומספקים מכפי ששאפתי. כל רעש קטן בכיתה מוציא אותי מריכוז ואני צריכה מישהו שיישב איתי ויעזור לי.

אני לקוית למידה. לקויי למידה לא יכולים להגיע לתואר באוניברסיטה רגילה, משום שכדי להתקבל לשם נדרשים מבחן פסיכומטרי, תעודת בגרות מלאה ו־12 שנות לימוד. במכללת be של בית אקשטיין, שחברה לאוניברסיטה הפתוחה, כמו נשברת הסטטיסטיקה, ויש מי שאומר שגם אנחנו יכולים. הם מבינים שלא היינו יכולים ללמוד בבית הספר, שאין לנו בגרות מלאה ואין לנו היכולת להיבחן בפסיכומטרי, אבל ניתנת לנו הזדמנות שנייה שבה את העבר ואת הקשיים אפשר להשאיר מאחור. הגיע הרגע להתחיל דף חדש ולשנות את סיפור החיים שכאילו נקבע לנו מראש. אפשר להזניח את העבודות הזמניות, שלרוב שוקעים בהן ושאיתן אפשר כביכול להתמודד עם התסכולים, עם המחסומים ועם הפערים משאר החברה. גם לנו מגיע לקבל תואר ראשון וששוק העבודה ייפתח בפנינו.

בלי הנחות ובלי האפשרות להרים ידיים, נפתחה דלת עם יותר עזרה. לא נותנים לי לוותר על החלום שלי, על ההגשמה העצמית שאני שואפת אליה. מסתכלים לי בעיניים ומוכיחים לי שזה אפשרי. בליווי צמוד ובכל הכלים שניתנים לי אני לראשונה לא קורסת תחת החומר, המבחנים והלחץ. אני לומדת עם אנשים שזהים לי, זו חברה שמבינה אותך ולא כזו שאתה מפחד להיות בה כי "הם יותר טובים". כולם מתחילים מאותה נקודת מוצא, עם אותו קושי ואותו חלום.

כל מה שגרם לנו להילחם בשיניים תמיד, שגרר אותנו מאחור, כעת הופך לכל מה שנדרש מאיתנו. להיות לקוי למידה זה מה שהופך אותי לסטודנטית מן המניין

במכללת be.

היום הראשון שלי כסטודנטית השבוע היה משהו שפעם לא יכולתי אפילו לדמיין. היום, לצד עוד אנשים כמוני, הוכחנו שזה אפשרי וגם לנו יהיה תואר.

הכותבת היא סטודנטית במסלול פסיכולוגיה וחינוך במכללת be בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה בקמפוס רמת גן