זה כשנה מתמודדת ישראל עם גל טרור פלשתיני, שמאפיינו הבולט הוא פיגועים המבוצעים בידי מחבלים בודדים, לא פעם קטינים, שהחליטו לפעול על דעת עצמם ובאופן ספונטני בלא תכנון מראש. רובם בלא עבר של מעורבות בפעילות טרור וגם בלא שיוך לארגון טרור כלשהו.
כשהחל גל הטרור אשתקד אירעו פיגועי טרור כמעט בכל יום. בחורף דעך הגל לכדי פיגוע ידי שבוע או שבועיים ועתה נראה שהוא שב ומרים ראש. 39 ישראלים נרצחו עד כה בגל פיגועים זה ועוד קרוב ל־500 נפצעו. מספר זה היה יכול להיות גבוה בהרבה בלא פעילות סיכול נחושה של צה"ל, ובמקרים מסוימים גם של מנגנוני הביטחון הפלשתיניים. מרבית מבצעי
הפיגועים, יותר ממאתיים, חוסלו במהלך ניסיונות הפיגוע, דבר שמשמעו ההופך את הפיגועים לפיגועי התאבדות שהסיכוי לצאת מהם בחיים נמוך.
כשהרים גל הטרור את ראשו היו שקישרו אותו למתיחות ששררה אז סביב הר הבית, שאותה הזינה התנועה האיסלאמית בישראל תחת הסיסמה "אל־אקצא בסכנה". אבל מאז נרגעו הרוחות בהר הבית, והנה התברר שלמוטיבציה לפגוע ביהודים אין צורך בעילה או ברקע מוקדם.
ייחודו של גל הטרור הנוכחי הוא בכך שאין מאחוריו יד מכוונת או גורם מארגן. הרשות הפלשתינית נזהרת מלגנות את המפגעים ואף מאמצת אותם אל חיקה, אך בניגוד לאינתיפאדה הקודמת לא היא ולא שלל מנגנוניה עומדים מאחורי הטרור או יוזמים אותו. חמאס מצידו שקוע במאבק הישרדות בעזה ובכל מקרה הוא חלש מכדי ליזום גל טרור עממי נרחב בגדה, להבדיל מפיגועי טרור נקודתיים שאותם מבצעות חוליות שלו שנותרו פעילות בשטח. גם חשוב לציין כי האוכלוסייה הפלשתינית בכללותה אינה נוטלת חלק בגל האלימות הנוכחי, גם אם היא מעניקה רוח גבית למפגעים לאחר מעשה. כל פלשתיני שעיניו בראשו מבין שהמציאות הנוכחית שבה חיים הפלשתינים בגדה – מורכבת ככל שתהיה – עדיפה על פני המציאות השוררת ברחבי העולם הערבי, החל בלוב וכלה בסוריה ובעיראק ואגב, גם ברצועת עזה.
אבל למבצעי הפיגועים, לרוב צעירים או אף קטינים, היגיון משלהם. המניע הוא בדרך כלל אישי ועניינו קריאת התגר על מציאות חייהם שהיא למעשה מציאות חייהם של צעירים ערבים במזרח התיכון כולו. ההתרסה מופנית כלפי החברה – קרובה כרחוקה – המשפחה והחברה, זו הפלשתינית ואף הערבית. מדובר בדור של צעירים שמושפע מן הרשתות החברתיות ופועל על פי תכתיביהן, תוך התעלמות מן ההורים ומן המסגרות החברתיות. והיום הרי האיסלאם הרדיקלי, לא פעם מבית מדרשו של דאעש, הוא הנותן את הטון ברשתות חברתיות אלו.
קשה להניח שקטין בן 13 או 15, היוצא לבצע פיגוע, מעסיק עצמו בשאלות דוגמת ההנהגה הפלשתינית לאן? או עתיד השטחים לאחר עידן אבו מאזן. אמת, לעיתים חיכוך עם חיילים ישראלים מהווה גורם מדרבן, אבל המציאות במובנה הרחב, מציאות של דור ערבי צעיר נטול עתיד ותקווה שהרשתות החברתיות ממלאות את חייו, היא הדוחפת את הצעירים הפלשתינים לבצע פיגועים. הקלות הבלתי נסבלת שבה כל קושי או עימות גולש מייד לאלימות, דבר שלו אנו עדים אגב גם בקרב החברה הערבית בישראל - שבה האלימות מופנית כידוע אל תוככי הבית ואף המשפחה – רק מקלה את התופעה.
כמו גלי טרור בעבר גם גל זה סופו לדעוך, הגם שקשה להעריך אם מדובר בחודשים או בשנים. ישראל הצליחה למנוע הסלמה והתפרצות של גל אלימות עממי נרחב באמצעות מענה מיידי לפיגועים, אבל בלא לשבור את הכלים ביחסים עם החברה הפלשתינית ועם הרשות, שאף הן אינן מעוניינות בהסלמה ובהידרדרות. וכמו בפרקים קדומים של מציאות חיינו, יש לחשוק שפתיים, לסכל ולהגיב בתקיפות, ולהמתין בסבלנות לימים טובים יותר שסופם להגיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו