ראש השנה: הזדמנות לשינוי

ימי הסליחות בשלהי שנה ובערב של שנה חדשה יוצרים אווירה של שינוי, חשבון נפש והתכוננות לראש השנה ולשנה חדשה. השנה האוניברסלית היא יחידת זמן בעלת משמעות אסטרונומית, ומסגרת של זמן שהאנושות מתנהלת בתוכו. התחדשות השנה היהודית מבקשת להכיל גם משמעות רוחנית ותרבותית.

הכינוי "שנה" הוא דו־משמעי. מצד אחד המשמעות של לִשְנות ולחזור, דהיינו תהליך קבוע שחוזר לנקודת המוצא ומתחיל ממנו בשנית - "נקראת כן לפי ששבה השמש שנית אל הנקודה שהחלה ממנה" (ספר השורשים לרד"ק, ערך "שנה"). מצד אחר - מלשון שינוי - שכן השנה החדשה שונה מקודמתה.

המשמעות הראשונה מציירת את מעגל הזמן בצורה דו־מימדית, כמעגל שחוזר על עצמו. המשמעות השנייה מציירת את הזמן בצורה תלת־מימדית כספירלה - היא אמנם חוזרת לאזור המוצא, אך היא כעת במקום שונה כשהתקדמה שלב נוסף כלפי מעלה.

הקבלה תיארה את העולם ואת החיים כהוויה דינמית ששואפת לקידמה ולתיקון מתמיד. בתוך ההוויה המשתנה קיימת נטייה מובנת ומוצדקת של הפסיכולוגיה האנושית לבקש יציבות וקביעות ברורה. היא מתקשה להכיל שינויים, ואף פוחדת מהם כשהם עלולים לזעזע את המקובל והידוע. אך ללא שינויים - אין קידמה. אנושות סטטית שאין בה קידמה וחידוש היא אנושות מאובנת ומתוסכלת. על כן איזון בין המרכיב הקבוע והיציב לבין המרכיב שחייב להשתנות ולהתקדם הוא מתבקש ומחויב המציאות.

כמעט לכל אדם יש שתי זהויות - זו שבה הוא נמצא כעת, וזו שאליה הוא שואף. זו שבה ימצה טוב יותר את הפוטנציאל הגלום באישיותו וזו שתמקם אותו טוב יותר בחברה ובתעסוקה, בבריאות האישית, בקשר המשפחתי והזוגי, ולעיתים אף מול אלוקיו. לשם כך הוא חייב לעשות שינוי, להתמודד עם הקיבעון, לעבור תהליך אתגרי הכרוך במאמץ, ולעיתים גם בוויתור על הרגלים. לשינוי דרוש אומץ. עצם המחשבה על השינוי עלולה להרתיע.

ויש מי שניסה כבר בעבר לעשות את השינוי המתבקש ולא הצליח - או משום שלא פעל נכון, לא התמיד די הצורך או שניסה להתקדם בצעדים גדולים מכפי יכולתו. כך הוא מאבד אט־אט את התקווה והאמון שביכולתו להשתנות - והתסכול גובר שבעתיים.

כעת, בימים אלו, התהליך יכול להיות קל בדרך סלולה ונוחה יותר. האווירה המיוחדת ורבת ההוד האופפת את ימי הסליחות, ראש השנה ויום הכיפורים יוצרת הזדמנות מיוחדת לשינוי. ההתחדשות של השנה מזמינה תהליכי שינוי מבורכים שמאפשרים להתקרב להשגת היעד.

יש שמצאו רמז לכך בתקיעת השופר. חכמים למדו שהתקיעות בראש השנה מתחילות תמיד ב"תקיעה" של קול פשוט ורציף, ולאחר מכן "שברים" ו"תרועה", קולות שבורים וקטועים, ולבסוף חותמים תמיד ב"תקיעה" נוספת. התקיעה הפשוטה הראשונה מייצגת את השאיפה לשלם, אך הירידה אל המציאות המורכבת יוצרת את השבר והקטיעה. בהתנהלות נכונה ובנכונות לפעול ולשנות, אפשר להגיע לבסוף אל התקיעה הרציפה ואל השלמות המיוחלת.