סוריה: לא היה להסכם סיכוי

כפי שהיה אפשר לצפות, הסכם הפסקת האש בסוריה שנחתם בין האמריקנים לרוסים לא היה שווה את הנייר שעליו נחתם. היה אפשר לייחס את ההסלמה לעובדה שהאמריקנים המשיכו, כמוסכם, להפציץ את דאעש ואת פתח אל־שאם כארגוני טרור שאינם מחויבים להפסקת האש, וזאת "תוך הפרת הריבונות הסורית" (לטענת משטר אסד).

מנגד, הרוסים והסורים גם יחד המשיכו להפציץ, למרות ההסכם, את מעוזי האופוזיציה, כולל ריכוזי אוכלוסייה, בטענה שהמורדים נערכים להתקפה ושהאמריקנים כשלו בהבחנה בין גורמי אופוזיציה מתונים לבין ארגוני טרור איסלאמיים. זאת ועוד - תוך שניצלו את ההסכם לשיפור עמדות, פגעו הסורים (ופטרוניהם) בשיירות סיוע הומניטרי ומנעו הגעתן לאזורים הנצורים, בניגוד להסכם.

כך קרה שבשיחתו של ג'ון קרי עם סרגיי לברוב גינה קרי את העיכובים בהגעת הסיוע ההומניטרי לנצורים, שהיה אמור לשמש, לו היתה הפסקת האש שורדת שבוע, תנאי לפיתוח מערך תקיפות משותף לרוסים ולאמריקנים נגד דאעש. הרוסים טענו שהאמריקנים מסייעים לדאעש. כשחקן זירתי מתעצם, מתקשים הרוסים להסתיר את זלזולם במעצמה האמריקנית ה"נוכחת־נפקדת" במזה"ת. לזכותו של קרי ייאמר כי דומה שהוא באמת מאמין באנשים ובהסכמים. כך התנהלה היסטוריית המו"מ הנאיבית והמדאיגה שלו עם האיראנים ועם הפלשתינים, למשל. אחרי שהתגלה כי אסד ממשיך להשתמש בגז נגד אזרחיו, היה מזכיר המדינה צריך להבין שמנטליות ערכית זו מתאימה להוליווד ולא למזה"ת.

על דרך ההומור ייאמר כי מזל שהאמריקנים "טעו" והפציצו את צבא המשטר, אחרת היתה הנאיביות של קרי בהסכם האחרון מרקיעה שחקים. למרבית המזל, בעקבות ההפרות הרוסיות־סוריות, באה הפצצת הקואליציה "המקרית והמצערת" על הבסיס הסורי בדיר א־זור, שבה נהרגו עשרות מחייליו. על כך אומר המשל הערבי: "המקריות טובה יותר מאלף מועדים שנקבעו מראש". מתוך שלא לשמו שימש מסר ה"טעות" טוב מאלף גינויים רפויים שהשמיע ג'ון קרי לאורך שרשרת ההסלמה, והיה נראה שהאמריקנים עברו השתלת חוט שדרה. עובדה: כתוצאה מ"הטעות" תבעו הרוסים דיון במועצת הביטחון והתחילו "לספור" את האמריקנים.

האמריקנים עסוקים בבחירות ולכן משמשים "שחקן ספסל" מבולבל במזה"ת הגועש. המגמות האיראניות־סוריות־רוסיות ברורות אפילו להם, אך האלטרנטיבה הערבית־איסלאמית־סונית חלשה, מפולגת וטרוריסטית מכדי לשמש עבורם אופציה אסטרטגית. בניגוד לאמריקנים האבודים בסבך ניסיונם לגבש תוכנית סדורה על בסיס חזון מדיני, משפרים השחקנים היריבים בגישת ניסוי ותעייה את עמדותיהם בחלון הזמן הנוכחי, בהבנה שבינואר הקרוב יתייצב ממשל אמריקני חדש ליד ההגה.

בינתיים חולקים האיראנים והרוסים, ב"ירח דבש" של אינטרסים זמניים, את עוגת ההשפעה באזורנו, שבו מדינות סייקס־פיקו מתפרקות לחתיכות. ירדן ומדינות המפרץ מסומנות כיעדי ההמשך, ומצרים בחרה באסד על פני האיסלאמיסטים. ישראל תצטרך להחליט, מתישהו, איזו מחלה סופנית מתאימה לתפיסת הביטחון וההרתעה האזורית שלנו: ציר הרשע המדינתי של איראן, סוריה, רוסיה וחיזבאללה או ארגוני הטרור האיסלאמיים הסמי־מדינתיים.