בשבחי הסטטוס קוו

האיסור שהוטל בשבוע שעבר על ביצוע עבודות האחזקה החיוניות־או־לא ברכבת בשבת, שגרם לביטול זמנם של מאות אלפי אזרחים, וכן לובשי מדים, עורר שוב ובעוצמה רבה את המאבק סביב הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה בכלל, ושמירת השבת בפרט. העומדים על משמר החילונות טענו בכעס כי שוב נכנעים לדתיים, ואילו העומדים על משמר צביונה היהודי של המדינה הדגישו בלהט כי יותר מששמרה ישראל על השבת, שמרה השבת על ישראל. מהמאבק המיותר הזה איש לא יצא מורווח.

סבתא דבוירה היתה אומרת, האק נישט אין צ'ייניק (אל תקשקשו בקומקום). ואני אומרת, יותר מששמרה ישראל על הסטטוס קוו, שמר הסטטוס קוו על ישראל. זעקת אנשי משמר החילונות, כאילו נתהדקו כבלי הדת החונקים את זכויותיהם, היא בבחינת מהומה רבה על לא דבר, כפי שעולה מעיון בקיצור תולדות הסטטוס קוו.

המונח, המסעיר את מדינתנו עוד מימי טרום הקמתה ומתייחס להסדרת יחסי דת ומדינה וממילא ליחסי חילונים־דתיים, נגזר מן השפה הדיפלומטית, שבה משמעותו "שמירה על המצב הקיים לפני המלחמה". אמרת "שמירה על המצב הקיים", אמרת פשרה. הדוגלים בגישת "הכל או כלום" אינם אנשי פשרה, וסביר שלו עמדו הם בראשות המוסדות הלאומיים, לא היתה קמה מדינת היהודים. אלא שדוד בן־גוריון, שביקש לגייס את תמיכת אגודת ישראל אל ההסתדרות הציונית במאבקה לקבלת תוכנית החלוקה (1947), הבין את נחיצותה, ובמסמך חתום התחייב בפניהם כי צביונה של המדינה היהודית שתוקם לא יהיה חילוני מובהק, וכי אין כוונה לפגוע במעמד, במוסדות ובערכי הדת ונאמניה.

לכאורה, אנו נושאים על גבנו "קומבינה פוליטית". למעשה, התברכנו בהסדר שמאפשר לנו לחיות אלו לצד אלו, בעלי אמונה לצד אפיקורסים גמורים, שומרי תרי"ג מצוות לצד אתיאיסטים. יתרה מזאת, הסדקים בשמירה על "המצב הקיים" נבעו דווקא מכוחו של הציבור החילוני, שבדרך של סיפוח איטי שיחרר עצמו מכבלי הדת תוך כדי עיבוי המרחב החילוני. כך, למשל, במרבית הערים החילוניות ובאזורים החילוניים של המעורבות יכול כל דכפין לצרוך את מלוא תאוותו במרכולים, שחלקם נושאים לשווא את השם "פיצוציות". אזורי מסחר רבים צצו כפטריות אחר הגשם, בייחוד במועצות אזוריות שתקנותיהן אינן אוסרות מסחר בשבת. יש טעם לציין שהחופש מהדת באזורי המסחר, שהרכישות בהם הפכו לחלק מסדר יומם של רבים, הוא נזק כלכלי כבד ובלתי הפיך למאות אלפים, ובהם חילונים רבים, שהם בעלי עסקים קטנים ואין בכוחם הדל לעבוד 24/7.

גם לעניין הנישואים האזרחיים, שלא צלחו ביד הכוחות שפעלו לקידומם בכנסת, נמצא פתרון "מלמטה" (מבית היוצר של עו"ד אירית רוזנבלום, יוזמת "משפחה חדשה"), בדמות "תעודת זוגיות" בעלת תוקף חוקי, המקובל במשרדי ממשלה רבים ופותר בעיות מורכבות של זוגות שאין ברצונם או ביכולתם לעבור במסדרונות הרבנות. ועדיין לא דיברנו על אכילת טרף או על החמץ הנצרך בגלוי בפסח.

כחילונית גמורה, המאמינה כי בארץ ישראל קם העם היהודי מתוקף זכותו ההיסטורית (תורתו), אני מציעה - הניחו לסטטוס קוו. הוא לטובת כולנו.