לא התכוון להעליב
אם יש יישום לתבונת האבות כי "סייג לחוכמה שתיקה", הרי היא באה לביטוי בדברים שאמר אתמול המפכ"ל רוני אלשיך על הבעיות שבהן נתקלים מהגרים בכל מדינה שאליה הם מגיעים, לרבות ישראל.
הוא הציג סוגיה סוציולוגית מעיקה, שראויה לדיון ציבורי מעמיק בחברה סובלנית, אבל לא בעידן מהומת ההתלהמות של 2016 כפי שהיא באה על ביטויה בכל רחבי העולם - החל מהרדידות הנשכנית הצורמת במאבק על הנשיאות בארה"ב וכלה ברמת הבירור של סוגיות אלה בצרפת ובגרמניה ובטורקיה וביוון ובפולין.
אין ספק שלא התכוון להעליב איש. עולים חדשים, מכל מקום, נוטים יותר לעבריינות רחוב (קטטות, שכרות), והרי הם נאבקים על מנת לשתול עצמם בקרקע חברתית בלתי מוכרת.
זה אירע עם כל העליות ותמיד נמצאו מי שהציעו להגביל את קיבוץ הגלויות, שהוא משואת החזון הציוני, ולמרבה המזל אישים כדוד בן־גוריון ומנחם בגין - ושלמה הלל כשליח צעיר לעיראק - דחו את הרעיונות האלה, ואפשר לומר בפה מלא כי העליות האלה העשירו את ישראל יותר משישראל העשירה אותן. בסופו של יום ראוי היה לומר להן "ברוכות אתן בבואכן". אין ספק כי אלשיך אינו רואה את הדברים אחרת.
אך נכון שצריך לעמוד על הבעייתיות המיוחדת המתעוררת עד לשלב הקליטה בהגיע אתיופים ורוסים ומרוקאים וצרפתים, וכן - גם אמריקנים שנדמה כי השתרשותם קלה במיוחד - ותפקיד ההנהגה לא להתנשא עליהם חלילה אלא לבחון דרכים להקל עליהם. בסופו של דבר אני רואה את יוצאי אתיופיה ומרוקו ורוסיה במדי צה"ל ובמשטרה ובאוניברסיטה ובמכוני המדע, ואני משוכנע כי מה שאני רואה מכאן - גם אלשיך רואה משם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו