מתבודדים לנו יחדיו
כמה בודדים הפלשתינים שמתחננים בפני העולם להפעיל נגד ישראל "בידוד מדיני"? • איך התקיפות בעזה "מחזקות" את חמאס? • ובאיזו מחלה לא לוקים קוראי "הארץ"?
לפי ידיעה שפורסמה השבוע ב"הארץ", הרשות הפלשתינית פנתה לעשרות מדינות כדי שינתקו את קשריהן עם ההתנחלויות. לא נמסר לכמה מדינות בדיוק פנתה הרשות ובאילו מדינות מדובר, אבל זה אומר שלפחות לפי "הארץ" והפלשתינים, כרגע עשרות מדינות מקיימות קשרים עם ההתנחלויות - למרות הבידוד המדיני, הצונאמי המדיני, הגיהינום המדיני וכל מה שבאמצע. אין לי מושג מה טיב הקשרים הללו, אבל אין ספק: עצם קיומם הוא צעד אכזרי כלפי אלו מבינינו שכל קיומם בנוי על טיפוח המיתוס, שלפיו העולם כולו נגד מדיניות ההתנחלויות של "הממשלה הכי ימנית".
כאשר מצרפים את העניין הזה לביקורה של המשלחת הסעודית לאחרונה, שחבריה הגיעו לירושלים השלמה והמאוחדת (שבוע בלבד אחרי שממשלת ישראל הודיעה על בנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים), מתקבלת תמונה עגומה למדי. איך אפשר לעשות שלום עם מי שאטומים כל כך לסבל האנושי של השמאל הישראלי, שמנהל מלחמת עולם נגד ההתנחלויות? טיפת רחמים אין בליבם.
הערת אגב: ביו־טיוב יש סרטון שמתעד טיסה שאירגנו אנשי "שלום עכשיו" בשמי יהודה ושומרון. מטרת הטיסה היתה להציג את "סרטן ההתנחלויות והגרורות שלו", כפי שמתבטא אחד מדוברי השמאל שם. "עוד רגע זה יהיה בלתי הפיך", אומר איש "שלום עכשיו".
הסרטון הזה צולם ב־2010. נראה לי שכבר עבר רגע מאז.
המעמד המידרדר של ישראל בזירה הבינלאומית והצונאמי המדיני הנורא הזה, שבמסגרתו הפלשתינים צריכים להתחנן למדינות כדי שינתקו את קשריהן עם ההתנחלויות - מזכירים סיפור יהודי ישן על שניים, מוישה וחיים, שטיילו באחר צהריים אחד ברחובות קרקוב. פתאום ראו שני פולנים צועדים מולם.
אמר מוישה לחיים: "בוא נברח מהר".
שאל חיים: "למה?"
ענה מוישה: "כי הם שניים ואנחנו לבד".
יש מכנה משותף
סקר שפורסם השבוע, ואשר נערך בקרב ישראלים ופלשתינים, גילה שבשני הצדדים יש רוב משמעותי שלא מאמין שתוקם מדינה פלשתינית בחמש השנים הקרובות. אז מי אמר שאי אפשר להגיע להסכמה עם הפלשתינים?
לחבק את האויב
אחרי שהשבוע שוגרה רקטה מעזה לעבר שדרות, הגיב חיל האוויר בהפצצת עמדות חמאס בעזה. זמן לא רב אחר כך הובאו דברים בשמו של קצין בכיר לשעבר. בין השאר טען הבכיר לשעבר שההפצצה בעזה מחזקת את חמאס. היה לו גם נימוק: כאשר צה"ל פוגע בחמאס, האחרון נתפס בעיני ערביי יו"ש כמי שניצב בחזית עם ישראל - ולכן מעמדו מתחזק. לפי אותו קצין, האינטרס הישראלי הוא דווקא לחזק את אבו מאזן ולהחליש את חמאס.
ובכן, לפי ההיגיון הזה, צה"ל צריך להפציץ את הארמון של אבו מאזן ואת לשכתו ברמאללה. ככה נחזק אותו. ואם נמשיך את ההיגיון הזה, עלינו לחבק את חמאס ולספק להם טילים ומרגמות, ואולי גם טנקים, כדי להחליש אותם.
הרעיון של אותו קצין בכיר לשעבר, לחסל אויבים באמצעות חיבוק, מזכיר את אבי ואלי, שני חברים מהצבא שנפגשו במקרה בפאב תל־אביבי.
תוך כדי שתיית בירה אמר אבי לאלי: "שמעת ששימי מהגדוד נהרג אתמול?"
אמר אלי: "מה אתה אומר? לא ידעתי. מה קרה לו?"
אמר אבי: "אתה לא תאמין, סיפור מדהים. הוא נסע במרצדס שלו במהירות מטורפת, וממש מול הבית שלי הוא החליק על כתם שמן, התנגש במיכל אשפה ענק ועף עם האוטו ועם מיכל האשפה ישר לתוך הסלון של
הבית שלי".
אלי: "איזו דרך למות. מסכן".
אבי: "איזה למות? מכל זה הוא יצא בחיים".
אלי: "אז איך הוא מת?"
אבי: "אחרי שהוא עף עם האוטו ומיכל הזבל לתוך הסלון שלי, הוא עף מהאוטו החוצה ונפל על הראש".
אלי: "אוי. לשרוד את כל זה, ואז למות מהנפילה מהאוטו?"
אבי: "גם את זה הוא שרד".
אלי: "אז איך הוא מת?"
אבי: "אחרי שהוא נפל מהאוטו בסלון שלי הוא ניסה להתרומם. הוא תפס בווילון, ואז כל המתקן של הווילון נפל עליו, ותוך כדי כך הפיל עליו גם את הטלוויזיה ואת הספרייה והמזנון".
אלי: "ואז הוא נהרג?"
אבי: "לא, גם את כל זה הוא שרד".
אלי: "אז איך הוא נהרג?"
אבי: "מה זאת אומרת איך? יריתי בו, ואחר כך דפקתי לו פטיש בראש. המטומטם הפך לי את כל הבית".
ניצני פאשיזם
כאשר הנבחרת האולימפית שלנו בהתעמלות אמנותית עלתה לגמר, זה היה בזכות הופעה שנפתחה ב"אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני". שוב הפאשיזם הרים ראש והזכיר תופעות מהשנים ההן.
היה זה כמובן "הארץ" ששם לב לכך שהשמחה בישראל, לנוכח המדליות שהביאו ירדן ג'רבי ואורי ששון, היא ביטוי לפאשיזם. מצד אחד, היה מצער שהעם היהודי (חוץ מקוראי "הארץ") לוקה במחלה הזו. מצד אחר, למה לא לראות את הפן החיובי? הנה, סוף כל סוף נתגלה בישראל פאשיזם שלא קשור להתנחלויות ולשומרי המסורת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו