"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דליפת סרטונים ברשת: הפרטיות מתה

,עודכן

לא היה אפשר לפספס בשבוע האחרון את הדיווחים - בעיקר במדורי הרכילות, אבל לא רק - על הסרטונים הלוהטים של גילי מוסינזון שהתפשטו בווטסאפ. שלשום, עם קשר או בלי, מוסינזון פוטר מקבוצת הכדורסל שבה אימן, ומייד עלתה השאלה - האם בצדק או שלא? מעבר לשאלה מי צודק, מדובר במקרה מובהק של "סוף מעשה במחשבה תחילה" דור 2.0.

זאת לא הפעם הראשונה שבה אנחנו נתקלים בהפצת תמונות אינטימיות ברשת. על כך יעיד המקרה של ענת הראל ועוד מקרים של נשים או נערות, לאו דווקא מפורסמות, שמצולמות או מצלמות את עצמן בעירום או בתנוחות פרובוקטיביות ומגלות לפתע שיותר מדי אנשים ראו. הבעיה היא שאנחנו עדיין לא מצליחים להשלים עם כך שמושג הפרטיות שלנו היום השתנה. כבר לפני שש שנים אמר מארק צוקרברג ש"הפרטיות מתה". הוא ואחרים טענו כבר אז כי מי שרוצה פרטיות ברשת הוא רק זה שיש לו מה להסתיר. בין שאתם מסכימים ובין שלא, המסקנה פשוטה - כיום כל מי שמשתמש ברשת צריך להביא בחשבון כי אפשר, בכל רגע נתון, לפרוץ את המחשב, הטאבלט או המכשיר הסלולרי הנייד שלו ולחשוף לקהל הרחב את כל מה שהוא עושה שם.

הנושא מדאיג במיוחד כאשר אנו מדברים על בני הנוער - הדור הדיגיטלי שבו המחשב בכף ידם וכל עולמם מנוהל דרכו. הבעיה היא שחרף ניסיונות להתריע מפני הסיכונים הטמונים ברשת ולהסביר למשתמשים הצעירים איך כדאי להם לשמור על עצמם במרחב הווירטואלי, הם לא באמת מבינים כי כל מה שהם מתעדים או כותבים, הן בנייד והן ברשתות החברתיות, עלול לפעול לרעתם.

רוב בני הנוער גם אינם מודעים היטב לחוק הסרטונים. הם לא יודעים כי מי שמפיץ סרטון כזה משול למי שעשה עבירה. הם גם עדיין חושבים שאם הם משתמשים בנייד שלהם בקוד סודי, אז הם מוגנים. הם גם עדיין מאמינים בתמימותם שאם הם שולחים זה לזה תמונות מיניות (תופעה שהולכת ומקצינה בשיעורים גבוהים), אז אף אחד, מלבד מקבל התמונה, אינו חשוף לה. הם גם בטוחים שאם הם "סוגרים" את הגישה לסנאפצ'ט רק לחברים, אי אפשר לחדור אליו. אז הגיע הזמן שכולנו נתפכח ונבין כי מתפקידנו ההורים להסביר לבני הנוער שוב ושוב את החשיבות שבשמירה על פרטיותם.

להסביר שהתמונות והטקסטים האינטימיים שלהם עלולים להיות מופצים לכל עבר, ושכל מה שהם מעלים לרשת בעצם פרוץ לכולם ועלול להשפיע גם על עתידם, הן במסגרות החינוכיות והן מאוחר יותר בצבא ובמקומות עבודה. הגיע הזמן שנבין כי העתיד כבר כאן, ואין בו הרבה פרטיות.

הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית מגזין "עשר פלוס" להורים למתבגריםומרצה בנושא בריונות בני הנוער ברשתטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר