"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

השילוש המסוכן וההתייחסות הישראלית

,עודכן

מפציצי טופולב 22M וסוחוי 34 רוסיים ממריאים למשימות הפצצה בסוריה מבסיס האוויר האיראני חמדאן. נשיא טורקיה ארדואן ועמיתו הרוסי פוטין מצהירים חגיגית על פיוס מלא בין מדינותיהם, ושר החוץ האיראני זריף, שמבקר באנקרה, מודיע במסיבת עיתונאים משותפת עם מקבילו הטורקי קאבאסוגולו, שארצו מתכוונת לפתור את כל המחלוקות שבין שתי המדינות, כולל בנושא אספקת הגז.

כל זה קורה במהלך פחות משבועיים ואי אפשר שלא לראות מאחורי זה יד מכוונת: גם אם אין מדובר בברית רשמית של ממש, הרי גם אם זו "רק" מסגרת של הבנות פרגמטיות וביטוי לשותפות אינטרסים מזדמנת, יש בהתפתחות הזו כדי להדאיג לא רק את ישראל ואת מדינות ערב הסוניות בראשות סעודיה, אלא גם את ארה"ב ואת המערב בכלל. טורקיה אמנם תיקנה לאחרונה את יחסיה עם ישראל, אך בו בזמן, כפי שמאשר דו"ח מודיעיני גרמני רשמי שהודלף בימים אלה, תומכת באופן פעיל ומעשי בחמאס ובארגוני טרור איסלאמיסטיים אחרים בכל רחבי המזרח התיכון. העובדה שבינה לבין רוסיה, ידידת ישראל, ובין איראן, תומכת הטרור העולמי ופטרונית חיזבאללה, נרקמות הבנות מעשיות, חייבת לעורר תשומת לב מיוחדת בישראל ולהבהיר שיש להתייחס באופן מעשי וחשיבתי למציאות החדשה שמתגבשת בסביבתה, ולא רק בתחום אחד.

מאפיינה הבולט של הברית הבלתי כתובה הזאת הוא במידה רבה אנטי־אמריקני - כל אחת מהשותפות לה מסיבותיה שלה - אך מבחינת המערב צריכות להתעורר שאלות קשות, בין השאר, לגבי המשך חברותה הפעילה של טורקיה בנאט"ו ויחסיה עם אירופה, ובראש ובראשונה עם גרמניה של הגב' מרקל, שלא חסכה מאמצים לבנות גשרים בין ברלין לאנקרה.

היום כבר מודים רבים מהמומחים ומהפרשנים המדיניים והאסטרטגיים בארה"ב ובבריטניה שגישתו הפסיבית והנסיגתית של ממשל אובאמה למזרח התיכון והטעויות בסוריה פתחו את שערי האזור לרווחה בפני ההתבססות הצבאית והמדינית של רוסיה בו, ובכך הגבילו את חופש הפעולה של וושינגטון והעניקו למוסקבה יתרונות אסטרטגיים ומדיניים במקומות נוספים על מפת ההתמודדות הגיאופוליטית שבינה לבין אמריקה והמערב. ברם, בעקבות מה שמצטייר כציר דה פקטו בין מוסקבה, טהרן ואנקרה, מתעוררות שאלות נוקבות לא רק לגבי העבר, אלא בעיקר באשר לעתיד. עד לא מזמן רווחה הדעה שחרף שיתוף הפעולה המבצעי בין רוסיה לאיראן וגרורותיה בסוריה, קיימים פערים ניכרים בין הנ"ל בכל הנוגע לעתידו של משטר אסד ותצורתה המדינית העתידית של המדינה - אך לא ברור עכשיו אם הערכה זאת עודנה נכונה, או שמא מדובר דווקא בשיתוף פעולה אסטרטגי וארוך טווח לכל דבר. מבחינת ישראל, שאלה מרכזית תהיה לגבי ההשלכות האפשריות עליה של הברית הבלתי קדושה הזאת מבחינה ביטחונית ואחרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר