הירי, הגנב ו"שי דרומי": הגנה תחילה

חוק "שי דרומי" חוקק חרף התנגדות עצומה הן לתוכנו והן לעובדה שמדובר במקרה פרטי, ובעיקר מהחשש למדרון חלקלק שמכאן ואילך המערב הפרוע ישתלט על חיינו. התומכים סברו כי חשיבותו של החוק לתת כלים בסיסיים לאזרח להגן על ביטחונו האישי. בבריטניה השימוש בירי אפשרי ומותר בהגנה גם על רכוש. "ביתי הוא מבצרי", אומר האנגלי, ואילו האמריקני מאשר לסלק מאדמותיו כל פולש בנשק, שכן הנחת הבסיס היא כי מי שחודר לטריטוריה פרטית לוקח על עצמו סיכון ממשי.

מדובר בדילמה קבועה. זה המתח בין הערכים העליונים: מחד גיסא קדושת החיים - נושא הנשק חייב לעשות כל שבידו שלא להפעילו אלא כאשר הוא משוכנע שהירי עונה על כל המבחנים, וזה כאמור המוצא האחרון; מאידך גיסא הערך של שלטון החוק - הרצון לשמור על הביטחון האישי שלך ושל סביבתך. לשם כך קיבלת את רישיון הנשק, צלחת מטווחים ואימונים נוספים, עברת את הבדיקות הנפשיות. ברוב המקרים אין לך עבר פלילי שיכול להצביע על התנהגות בעייתית, והעיקר - משלח ידך מוגדר על ידי המדינה כמי שעלול להיקלע למצב של הגנה עצמית.

כאשר ערכים אלה מתנגשים נוצר תהליך סובייקטיבי ששיקול הדעת וקבלת ההחלטות הם עניין לשבריר שנייה. הדיון הנכון בעיניי אינו כאשר כל המבחנים מתקיימים במלואם והירי מוצדק ללא עוררין; אני סבור כי גם כאשר נושא נשק ברישיון השתמש בו והירי הוביל לתוצאה קטלנית יש לראות את נסיבות הירי, להיכנס ל"נעליו ולמוחו" של היורה ולבדוק בדיקת עומק את היסוד הנפשי של היורה. חובתה של המערכת, בבואה לבחון את המשמעות של שימוש בכלים פליליים ו/או חלילה מיצוי הדין, להביא בחשבון את השלכות הרוחב: הדבר עלול להוביל לשיתוק ולפחד אצל האוחזים בנשק, ובעיקר לא למלא את הייעוד שלשמו ניתן הרישיון - ביטחון אישי.

כאשר מדובר ברקע ביטחוני, קל יותר לשכנע אנשים בצידוק הסובייקטיבי. כאשר מדובר באירועים פליליים יש המבקשים שונות במבחנים - ולא היא. המבחן הוא זהה - אם היתה סיטואציה המחייבת שיקול דעת לירי אם לאו. בתרגום מקצועי בודקים את האמצעי, הכוונה והיכולת של המבצע, וכאשר מגיעים למסקנה כי הנסיבות מצדיקות את השימוש בירי, אין כל הבדל בין רקע ביטחוני לפלילי. מהו הגבול לצידוק בירי? המבחן הוא כאשר המשתמש לא ירה בזדון, לא יצר מצגי שווא ולא היה אדיש או פזיז. אם כל אלה לא התקיימו בו והמשתמש ירה ירי קטלני, יש לתמוך בו גם אם טעה בשיקול הדעת או באחת העובדות, בבחינת ניתוח בדיעבד.

יש לזכור - נושאי הנשק האישי הם חגורת מגן ראשונית, ממוינת. במציאות הביטחונית והפלילית יש לתמוך ולחזק אותה גם אם היא לעיתים גורמת לתוצאות בלתי הפיכות.

אפשר להבין את מתנגדי חוק "שי דרומי" - הם ניבאו כי אנו צפויים למדרון חלקלק שסופו מי ישורנו. המציאות יצרה איזון. מעת לעת יש לבחון את האירועים בפרשנות הרחבה של חוק "שי דרומי", שתכליתו ראויה וחשובה.