סבאסבתא כ"הורי משנה"

המחקר של "פורום קהלת", שעליו פורסם אתמול ב"ישראל היום", ואשר מבשר על כך שישראל אוחזת בשיא של טיפול הסבים והסבתות בנכדיהם (80 אחוזים), מעורר גאווה ישראלית.

מה מביא לכך שכל כך הרבה הורי־הורים מטפלים בנכדיהם מעבר לביקורים השבועיים המשמימים־משהו (שבהם שואלים את הדורות הצעירים "מה נשמע?", והם עונים ש"הכל בסדר", גם אם כמעט אף פעם לא הכל בסדר, והשואל יודע זאת, והמשיב יודע שהשואל מבין זאת, והביקור מסתיים בסוג של תירוץ המקובל על כולם: "הילדים כמעט לא נחו היום, ומחר יש להם בית ספר", "הילדים מוכרחים עוד להכין שיעורים לפני שילכו לישון, וכבר מאוחר", והפרידה נמשכת עד לסוף השבוע הבא, עד ששוב יהיה צורך לחלות את פני ההורים, במידה כזו או אחרת של התלהבות). אולי כל זה קורה משום שאנחנו עצמנו גדלנו בדור שבו סבים וסבות היו מצרך נדיר כל כך.

אולי משום שכשאנחנו היינו ילדים, רק אימהות מעטות עבדו, והיום יש אימהות מעטות שאינן עובדות, וזה משנה מאוד את הצורך בסיוע סבאסבתא. ללא סיוע כזה קשה להן מאוד לעבוד במשרד מלאה, והדבר נכון גם כשהבעלים הם שותפי אמת, ואפילו מגדירים עצמם כ"פמיניסטים". בסוף היום האחריות הלא רשמית על הילדים נופלת בעיקר על האם. היא זו ש"יושבת על סיכות" כשמגיע סוף יום הלימודים, ואליה, בדרך כלל, מטלפנים מבית הספר אם יש לילד כאב בטן. הקושי להתרכז בעבודה ולהתקדם בה רב בכל מקרה, אבל בלי סיוע סבאסבתא מדובר, כמעט, במשימה בלתי אפשרית.

אבא ואמא הם אנשים בעלי תפקודים ברורים למדי. יש להם אחריות משפטית לילדיהם עד גיל מסוים, והם חייבים להבטיח כי הזאטוטים הללו יבקרו בגן חובה ובבית הספר וכן לדאוג לכל מחסורם. סבאסבתא נמצאים במצב שונה לחלוטין, ולכן כאשר מישהו מציג בפניך את הורי־הוריו, אינך יכול לדעת מראש מה משמעותם מבחינתו; האם מדובר בסבאסבתא של שבת ושל חג? האם מדובר בסבאסבתא שחיים בקיבוץ או בעיר אחרת או בארץ אחרת, ואשר רוב המפגשים איתם נערכים בסקייפ?

או האם אלו סבאסבתא המעורבים בחיי הנכדים, מחליפים להם חיתולים, מביאים אותם, מדי פעם, לגן ולבית הספר, לוקחים אותם משם, מביאים אותם לחוגים, מחזירים אותם מחוגים, מביאים אותם למסיבות פיג'מות ומחזירים אותם מהן, מכירים את מוריהם, מסייעים בשיעורי בית, משחקים איתם, מעורבים באושרם ומכירים את תסכוליהם, את אי שביעות רצונם ממורים מסוימים ואת הסתייגותם מתלמידים מסוימים?

המודלים של סבאסבתא הם מגוונים מאוד ושונים מאוד. גם המושג שבו משתמש המחקר - "לשמור על הילדים" - הוא שם כללי מאוד הניתן הן לסיוע מסודר, קבוע, ההופך את סבאסבתא לסוג של "הורי משנה", והן לשהות של הסבים אצל הנכדים כאשר ההורים הולכים לסרט וחוסכים הוצאה על שמרטף. איני יודע עד כמה נכנס המחקר לפרטים. מכל מקום, מדובר ב"מפגש אינטרסים" בין שלושה (או ארבעה) דורות הכדאי מאוד לכולם, ואין מומלץ ממנו.