"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שמים סוף לחתירה מבפנים

,עודכן

השבוע הוחלט בממשלה כי יוקם צוות בין־משרדי לאיתור תיירים הנכנסים לארץ ומקדמים את קמפיין ה־BDS וצורות נוספות של דה־לגיטימציה לישראל. החלטה זו הגיעה לאחר תקופה ארוכה שבה גופים שונים שולחים לישראל פעילים קיצוניים במסווה של תיירים, כדי שאלו יתעדו את "הפרות זכויות האדם" במדינה ויקדמו את הקמפיין נגדה.

תופעת התיירות הפוליטית אינה דבר חדש. מדובר בארגונים אנטי־ישראליים, המנצלים את הדמוקרטיה הישראלית על מנת לקדם את קמפיין הדה־לגיטימציה בעולם. הדוגמה הבוטה ביותר היא "תוכנית הליווי האקומנית בפלשתין ובישראל" (EAPPI), פרויקט שנוסד בשנת 2002 על ידי "ועד הכנסיות העולמי" עם תקציב שנתי של 1.5 מיליון דולר. מטרתו היא להביא מתנדבים לישראל כדי "לחוות את החיים תחת כיבוש ולשנות את המעורבות של קהילות בינלאומיות בסכסוך...".

EAPPI שולח פעילים מעשרות מדינות לתקופה של שלושה חודשים, לאחר הכשרה בארץ מוצאם הכוללת הסברים, דרכי התמודדות עם הצבא ותדריך כניסה לישראל. בהגעתם הם עוברים תדריך נוסף ויוצאים לשטח לבושים וסטים חומים עם לוגו התוכנית. הם פרוסים במעברים ובנקודות חיכוך, ואף בעיר העתיקה בירושלים, ומתעדים באופן חד־צדדי הפרות לכאורה מהצד הישראלי. באחד מרגעי השיא הפעילים התמקמו ברחבת הכותל ותיעדו את כוחות הביטחון. בתום שלושת החודשים רבים מהפעילים חוזרים לארצותיהם ומקדמים קמפיינים אנטי־ישראליים שונים בהוראה מפורשת ממנהלי התוכנית. מחומרים שנאספו עולה כי רבים מהפעילים מפיצים מסרים שערכם המוסף הוא ברור: היינו שם, ולכן אנחנו יודעים איך לפעול נגד "הישות הציונית".

דוגמה נוספת היא "תנועת הסולידריות הבינלאומית" (ISM), שמתנגדת לקיומה של ישראל ותומכת בהתנגדות אלימה. הם עוברים תדריך במדינות המוצא, נכנסים כתיירים ומשתתפים בפרובוקציות אנטי־ישראליות. בארה"ב הורשע אחד הפעילים בסיוע לחמאס, המחבלים המתאבדים בפיגוע במייקס פלייס נהגו לבלות עם פעילי התנועה, ובחיפוש באינטרנט אפשר לראות את פעילי התנועה מצולמים עם נשקי קלצ'ניקוב.

לאחרונה מכון המחקר NGO Monitor חשף כי לכמה ארגונים אנטי־ישראליים יש ויזות הומניטריות מממשלת ישראל. אחד הארגונים הוא "ועדת השירות של הכנסייה הקווייקרית האמריקנית" (AFSC), ממובילי קמפיין ה־BDS בארה"ב, שהצהירה בגלוי שמטרתה היא החרמת ישראל וקידום סרבנות לשירות בצה"ל. לארגון יש משרד בירושלים, והוא אף מעביר כספים לארגונים הרשומים בישראל למטרות אלו.

לכל מדינה ריבונית יש מלוא הזכות להחליט מי ייכנס לגבולותיה לפי שיקוליה. אירופה מחליטה מי הם הפליטים שיחזרו לארץ מוצאם, ורק לפני כמה ימים אוסטרליה גירשה פליטים ותיירים שצולמו מדברים בגנות המדינה האוסטרלית. כך ראוי שיהיה בישראל, בייחוד לנוכח האיומים הרבים ולנוכח התופעה שבה מנצלים מסגרות הומניטריות לצרכים פוליטיים. יש כמה השלכות למהלך הממשלתי בנושא הוויזות. הראשונה היא הצבת קווים אדומים לאבסורד שבו אלו המבקשים לפגוע בישראל נהנים מהכנסת האורחים שלה. השנייה היא ההרתעה. כמו שכל תייר יודע שהתגרות בכוחות הביטחון בעת ביקור ביפן או בארה"ב תביא לגירושו, כך גם פעילים אנטי־ישראלים צריכים לדעת שיש מחיר לפעילותם. ושלישית, פגיעה בליבת פעילות הארגונים אשר אינם מקדמים דבר למעט שנאה ואנטישמיות, תפחית משמעותית מיכולתם להשפיע בחו"ל.

למען הסר ספק, "ועד הכנסיות העולמי" לא מפעיל תוכנית שליחים בשום מקום אחר בעולם. התירוץ של ארגונים כמותו הוא שאין הם יכולים לפעול במדינות לא דמוקרטיות ובחברות סגורות. ברור, הרי למה להסתכן בסוריה כשאפשר להפגין בבלעין בבוקר ולשתות בירה בתל אביב בערב?

הכותב הוא חוקר בכיר בדסק ישראל במכון המחקרNGO Monitorטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר