שלילת חירותו של אדם וכליאתו מאחורי סורג ובריח הן עונש כבד ואכזרי. כיוון שגם פושעים הם בני אדם - ככל שניתן להקל עליהם, ראוי לעשות כן. גם כשמדובר בפושעים מסוכנים, ובהם אנסים, ובלבד שיעמדו בתנאים המאפשרים את ההקלה הזאת. עם זאת, יש לזכור שההקלה אינה זכות וגם אינה נורמה, אלא פרס. הנורמה היא ריצוי העונש במלואו. גזר הדין הוא העונש שמקבל העבריין בהתאם להרשעתו. מכאן שאין שחר להיתממות של מקורביו ויחצניו של משה קצב הטוענים: "מענישים אותו על כך שלא הודה. חובתו של אדם להודות בעבירה שלטענתו לא עשה?"
קצב לא נענש על כך שלא הודה, אלא על עבירות שהורשע בהן ושעליהן נידון למלוא תקופת המאסר. משמעות ההחלטה של ועדת השחרורים היא שקצב לא נמצא ראוי לפרס של קיצור עונשו, כיוון שאינו עומד בתנאים המאפשרים את ההקלה. התנאי הבסיסי להקלה בעונשם של עברייני מין הוא תהליך שיקום ייחודי. עבריין המין קצב סירב לכך, כיוון שטרם הפנים את משמעות מעשיו. ומכך שלא הפנים את משמעות מעשיו, ניתן להסיק שלא הפנים את העובדה שהתנהגותו אינה נורמטיבית. משמעות הדבר היא שמסוכנותו טרם חלפה. אין להאריך עונשו של אדם בשל פוטנציאל המסוכנות שלו, אך זהו בוודאי שיקול מרכזי בהחלטה על אודות שחרור מוקדם.
האנס קצב ממשיך לעטוף את עצמו בקורבניות ובמסכנות. הוא אינו מתמודד עם השאלה מה הוא עשה, אלא "מה עשו לו". הוא אינו מבין שהסיפור האמיתי הוא מה שהוא עולל לקורבנותיו, ולא "מה קרה לו". למרבה הצער, במקום שסביבתו הקרובה תבהיר לו את הדברים, היא משתפת פעולה עם הקורבניות הזאת. וכך, מקורביו ודובריו ממשיכים להציג את קורבנותיו כרודפות, מה שמצדיק את מסעות השיימינג המכוערים נגדן. כל עוד הוא שרוי במצב התודעתי הזה, אין זה מן הנמנע שבצאתו מן הכלא ימשיך ביתר שאת במסע ההכפשות של קורבנותיו.
• • •
האנס משה קצב אינו ראוי לשחרור מוקדם, כיוון שהשוויון בפני החוק מחייב התייחסות אליו כאל כל אנס. וכפי ששום אנס שסירב לעבור שיקום לא היה זוכה לשחרור מוקדם, הוא הדין לגבי קצב. לטעמי, נבחרי ציבור שסרחו ראויים להחמרת יתר לעומת עבריינים מן השורה, בוודאי כאשר מדובר באזרח מספר אחת; באדם שנהנה מעוצמה גדולה כל כך והשתמש בה לרעה נגד נשים שהיו כפופות לו. ודאי שאין הוא ראוי להנחת סלב, לעומת עברייני מין אחרים.
יואיל קצב לעבור שיקום, ובהתאם לתוצאותיו, אולי יהיה ראוי לשחרור מוקדם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו