"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הפקולטה למדעי החרטוט

,עודכן

איפה אפשר להוציא תואר ראשון במיסטיקה ומה הקשר לקוף מדבר?•מי יכול לומר את שמושל סטס מיסז'ניקוב בלי לטעות?•ומה צריך לעשות צה"ל כדי להתמודד עם פיקאצ'ו וחבריו?

תכופות אנו שומעים על היעדר תקציב מספיק להשכלה גבוהה בישראל, אך לשמחתי נתקלתי במודעה המבשרת על פקולטה חדשה, שנפתחה במכללה האקדמית בצפת. למה נמצא מימון? ובכן, במכללה הצפונית מצאו לנכון להשקיע בתחום החיוני, ובאישור המועצה להשכלה גבוהה אפשר להוציא שם תואר ראשון במיסטיקה. ישבו פרופסורים והחליטו שהתחום מדעי. ישב גם המל"ג והצליח למתוח את המושג "השכלה גבוהה" לגובה שטרם נראה בעולם - והנה, הבוגרים הראשונים כבר נוגעים בתואר.

בבדיקה שערכתי, גיליתי שבראש החוג עומדת האישה עם השם המתאים ביותר, ד"ר (מריאנה) רוח־מדבר, שתחתיה לומדים הסטודנטים גם "רוחניות אלטרנטיבית" וגם על "שמאניזם אינדיאני". באתר המכללה אף מוצג בגאווה אחד המרצים, שמתמחה במאגיה ובכישוף וגם מחזיק בעיטור "הנשר האצטקי". על מרצה אחרת נכתב כי הוציאה ספר על הקבלה התיאוסופית, שראה אור בהוצאת כרוב. אני הייתי ממליץ על הוצאת צנון, אבל מה אני מבין בזה.

ובכלל, למה אני כזה ספקן? הרי המכללה בצפת בוודאי טומנת בימים אלה את הזרעים לעוד פקולטה ייחודית, כדי שבעוד כמה שנים ייצא ממנה הבוגר שיהפוך לזוכה פרס נובל בקריאה בקפה או בטיסה על מטאטא. אני גם מוכן להתערב ששם ייעשה הדוקטורט הראשון במדעי הפוקימונים. הם גם יוציאו על זה ספר בהוצאת חסה.

וכל זה מוביל אותנו לספינת הטיולים הרומנית, שהיתה יוצאת מנמל קונסטנצה בכל יום ראשון, מלאה בנופשים. סיבוב בין כמה ימים בים השחור וחוזרים. בין אנשי צוות הבידור של הספינה, כמקובל ברומניה, בירת המכשפות והמכשפים, היה גם קוסם, אבל היתה לו בעיה: לקברניט היה קוף מדבר שלמד את כל הקסמים שלו.

וכך, בכל ערב במהלך ההופעה היה קופץ הקוף בין היושבים בקהל וצורח: "שימו לב, יש לקוסם שני כובעים זהים" או "הוא מחביא את הקלף בשרוול", ההופעה היתה נהרסת, והקוסם שלא היה יכול לעשות דבר, כי אי אפשר לפגוע בקוף של הקברניט, רתח מזעם על החיה המפריעה.

ערב אחד במהלך ההפלגה פרצה סערה בים. הספינה נלחמה בגלי הענק, אך לבסוף החלה לשקוע וטבעה. הקוסם הצליח להיאחז בקרש צף וניצל, כשלפתע זיהה אותו הקוף, שטיפס והתיישב על כתפו. ניסה הקוסם לנער מעליו את הקוף הטורדני, שהתחנן בפניו: "תציל את חיי".

הקוסם הסכים, אך הציב לקוף תנאי אחד ברור: "אתה יותר לא תפריע באמצע ההופעה שלי".

הקוף אמר: "בסדר, אבל יש רק קסם אחד שאני חייב שתגלה לי איך עשית אותו".

הקוסם הסכים: "איזה קסם?"

והקוף השיב: "אתה חייב לגלות לי, איך העלמת את הספינה?"

חוכמה גדולה

לחברי מרכז העבודה, זו לא חוכמה לצעוק "בוז לבוז'י". נראה אתכם צועקים "סשה בש"ס" או סתם מצליחים להגיד "סטס מיסז'ניקוב" בלי לטעות בשם.

צבא הפוקימונים

צה"ל פירסם השבוע פקודה שאוסרת על חיילים לצוד פוקימונים בתחומי הבסיס. זו הוראה משמחת מאוד, כי מתברר שבניגוד לצבא שבו אני שירתי, לחיילים של היום יש זמן פנוי שאותו הם יכולים לנצל כדי לתפוס איזה פיקאצ'ו. בצה"ל שאני הכרתי מי שהיה לו זמן פנוי, נשלח מייד לסייד עצים. היום, כך אני מניח, לא רק שכל העצים כבר מסוידים זה שנים, יש גם חשש שעוד סיוד אחד והקוטר של העץ יגיע לקילומטר. חוץ מזה, הצבע הטרי עלול להידבק לגב של פוקימון.

בכל מקרה, נוכח בהלת הפוקימונים, ברור שנדרשות כמה התאמות של המציאות הצה"לית, למשל בשלטים המפוזרים ברחבי הבסיסים. כך, למשל, אפשר לתלות את השלט: "פוקימון, זיעה חוסכת דם" או "פוקימון, קשה באימונים, קל בקרב". אפשר גם את מה שזכור לי שנכתב בימי הטירונות שלי: "פוקימונים, אם לא נהיה תלויים זה בזה - נהיה תלויים זה ליד זה". אולי כך הם יתחשלו ויתמודדו יותר בקלות עם הניסיון לצוד אותם.

גם בתחום ביטחון שדה אפשר לשתף את דיירי הפוקדור, למשל "פוקימון, יד לפה. סוד שסיפרת יסכן את חייך ואת חיי חבריך". יש גם את הכרזה החביבה של יחידות המודיעין: "פוקימון, המידע שנמסר לך הושג תוך סיכון חיים - שמור סוד". כנראה כך יקשו יותר על משתמשי אפליקציית "פוקימון גו".

ומהפוקימונים המודרניים אנחנו מגיעים בקלות לסיפור יהודי ישן, אשר מככב בכרך העב ורב הערך "מעשים שהיו בעירנו", שלא נס לחו: אחרי שנים חזר שמעיה משירותו בצבא הקיסר. ביושבו על מדרגות בית הכנסת, בין מנחה לערבית, סיפר לחבריו על ימיו הראשונים בצבא.

יום אחד, כך סיפר, הגיעה השעה ללמד את הטירונים את אמנות הפרשים. "נתיישבתי לפי הפקודה על הסוס המיועד לי, ועוד טרם הספקתי לומר 'שמע ישראל' הסוס הזדקף, צהל והחל לדהור. אט־אט הצלחתי להזיז עצמי מעט אחורה על גב הסוס, כדי לא ליפול ארצה, אך הסוס המשיך לדהור וכך הייתי חייב כל הזמן להמשיך להזיז עצמי עוד לאחור.

"ברגע האחרון התעשתי וצעקתי: 'אדוני האופיצר (הקצין), מהר והבא לי סוס אחר, כי הסוס הזה עוד מעט ייגמר'".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר