11 שנים לעקירה מגוש קטיף

11 שנים. תקופת חיים. כמה דברים התרחשו בזמן כל כך ארוך. 11 שנים ועדיין יש דברים המחזירים אותי באחת לשם, לבית בנווה דקלים. אלה יכולים להיות עצי הסיגלון הפורחים בשדרה באשקלון, או מפגש עם תושב גוש קטיף הגר בישוב אחר. אני מוצאת את עצמי לא פעם מדמיינת את החיים שהיו לי לפני... פגישה מקרית עם חברה במרכז המסחרי, חוף הים, הילדים המשחקים בדשא השכונתי ועוד. זה תופס אותי ברגע בלתי צפוי - געגוע חזק הצורב את הלב. 

11 שנים אחרי הקיץ ההוא, בו ארזנו את חיינו בארגזים ומכולות, נתלשנו מכל המוכר לנו ופוזרנו ברחבי הארץ. עקורים, מחפשים מקום להעמיק בו שורש, לומדים להכיר מקומות ואנשים חדשים, מסתגלים אט אט להתנהלות אחרת, שלנו ושל כל הסובב אותנו. 

לרבים מאיתנו החיים נעצרו באחת. לא עוד סדר יום רגיל, של קימה, תפילה ויציאה לעבודה. אין מוסך, אין חממות, אין מועצה אזורית ואין מוסדות חינוך. הכל נעלם, קמים בבוקר לכלום. 

השנים עוברות אנחנו מסתגלים לחיים באתר הזמני, אנחנו אוספים את חיינו. חלקנו מוצאים עבודה חדשה, חלקנו יוצאים לפנסיה מוקדמת ומוצאים דרכים שונות למלא את חיינו, אך ישנם רבים שאינם מסתגלים לשינוי. הוא פוגע בבריאותם ובמשפחתם. לשברי העקירה מתווספים שברים נוספים ואין מי שיתקן. 

בחלוף 11 שנים אנשי גוש קטיף פזורים ב-23 ישובים ברחבי הארץ. 11 מהם ישובים חדשים. הקהילתיות שכל כך אפיינה את גוש קטיף ממשיכה להיות הכוח המניע והתומך, הבונה והמשקם. מרבית המשפחות הצליחו לבנות את ביתן ומתחילות לחזור לחיים של שגרה. אך כ-180 משפחות עדיין לא הצליחו  להגיע אל המנוחה והנחלה. חלקן מחכה לפתרונות שהציעה המדינה , שיישומן מתנהל בעצלתיים. הבירוקרטיה הורסת כל חלקה טובה.  

לאט מידי נבנים מבני הציבור של הקהילות. בתי הכנסת שהמדינה התחייבה לבנות במקום בתי הכנסת שנחרבו - אינם גמורים. לקהילות שגדלו אין מקום להתפלל, אין מקום להתכנס. אותה מדינה שידעה לעקור במהירות אינה מוצאת את הדרך לבנות באותו הקצב. 

בשנה ה-11 לעקירה, רוח חדשה מנשבת בקהילות גוש קטיף וברחבי הארץ. למעלה מ-10 שנים אנחנו מתגעגעים וחולמים לחזור הביתה. החלטנו שהגיע הזמן לחלום בקול ולשתף עוד רבים בגעגוע, מתוך הבנה שעם ישראל הוא עם חולם. את התגשמות חלק מהחלומות אנחנו יכולים לראות. שיבת ציון אחרי 2000 שנות גלות, הקמת מדינת ישראל, ילדי כפר עציון שחזרו הביתה לאחר 19 שנה ועוד. גם אנחנו מאמינים שהחלום שלנו יכול להתגשם.

זה נראה מורכב ולא ישים, בטח לא במציאות הנוכחית. אבל למדנו שבמזרח התיכון הכל אפשרי ואפילו מפתיע. וכשזה יקרה החלום שלנו יתגשם.

אנחנו לא יודעים מתי זה יקרה, אבל אנחנו חייבים להיות מוכנים תמיד, אולי חלון ההזדמנויות יפתח מחר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו