בין אור לפישמן: האם נלמד הלקח?

שתי פרשות שנוגעות לכספי הציבור הגיעו השבוע לצומת דרכים. הראשונה היא פרשת ענבל אור, שהתגלגלה במשך חודשים בבתי המשפט, והשנייה היא פרשת החובות של אליעזר פישמן וקבוצת העסקים שלו, שעלתה אתמול לכותרות ברעש גדול וצפויה כנראה לעבור לבחינת העין השיפוטית גם היא. שתי הפרשות מובילות אותי לתובנה מפתיעה.

כמו בפרשות הגדולות של שוק ההון בשנים האחרונות - ההסדר באפריקה ישראל, דלק נדל"ן, אי.די.בי ואחרים - גם בשני המקרים הנוכחיים מעורבים בדרך כזאת או אחרת כספי הציבור. במקרה הנוגע לקבוצתו של פישמן מדובר באשראים במיליארדי שקלים שהעמידו הבנקים וגם הגופים שמנהלים את חסכונות הציבור לקבוצת עסקים בולטת במשק.

במקרה של ענבל אור הסכומים צנועים בהרבה. מיקומה של קבוצתה של אור, למרות הרעש העצום של הפרשה, זניח ברמת המשק ולא משמעותי בענף הנדל"ן. עם זאת, גם כאן מדובר בכרוניקה של עשרות אם לא מאות אנשים, שהעמידו כספים לא מבוטלים תמורת הבטחות לזכות לדירה ומצאו את עצמם כעת מסובכים בהליכים משפטיים מתארכים, כשלא ברור מה סיכויי רבים מהם לראות משהו מהכספים שהעבירו.

אלא שיש גם שינוי, בעיקר אם בוחנים את שתי הפרשות הללו לעומת מה שחווינו בשנים האחרונות, מאז גל ההסדרים הגדול שפקד את המשק. לאחר סידרה ארוכה של הסדרי חוב נראה שהמוסדיים שנכוו ברותחין נזהרו לאחר מכן בצוננין, ולא מיהרו להעמיד אשראים בהיקפים גדולים כמו שהיו פעם, ובגל הפרשות הנוכחי הם נפקדים מעיקר המהומה.

כעת אנחנו רואים הסטה חשובה אך רצויה אל המקום שבו המוסדיים מעורבים פחות. כאמור, מדובר כאן באשראי שהעניקו הבנקים בחדרי חדרים, כמו במקרה של פישמן, או תסבוכות בקבוצות רכישה בתחום הנדל"ן, ששם אנשים פרטיים משלמים כספים ליזמים במסלול שטרם הוסדר על ידי המחוקק באופן רשמי.

• • •

הזליגה הזאת מלמדת, כך נראה לי, בכל הזהירות הראויה, על סימנים מסוימים של התפכחות, ואולי גם על הפקת לקחים בכל הנוגע להעמדת הלוואות על חשבון כספי הפנסיה של הציבור.

אף על פי שלקבוצתו של פישמן הועמדו אשראים בהיקפים גדולים על ידי המוסדיים, תחום זה עבר רפורמות שונות, והמלצות חדשות יצרו שינוי בכך שלא מדובר כאן בהסדרי חוב חדשים שבהם מעורבות קרנות הפנסיה ושאר המוסדיים, לפחות לפי שעה. כמובן, אין זו תעודת ביטוח או ערובה לבאות, אבל כן אפשר למצוא בה נחמה מסוימת.