סוריה: פוטין חוטף, ומחטיף לאובאמה

הפלת המסוק הרוסי בראשית השבוע בצפונה של סוריה והרג חמשת אנשי צוותו בידי המורדים הסורים היו חבטה לא סימפטית בכנף בעבורו של ולדימיר פוטין. אחרי הכל עד להפלת המסוק יכול היה הנשיא הרוסי להתגאות במאזן חיובי של מעורבותו הצבאית בסוריה במחיר של אבידות ספורות בלבד.

הרוסים הצליחו להציל את משטרו של בשאר אסד מקריסה כמעט ודאית ולהכות מכה קשה במורדים שקמו עליו. בדרכם למטרה זו הם הביאו אמנם להרג של אלפי אזרחים סורים ולמנוסה של מאות אלפים אחרים, אבל איש בקהילה הבינלאומית אינו מעז ממילא להרים קול נגד מעשי הרוסים בסוריה. כמו כן, עלה בידי רוסיה להרתיע את טורקיה וישראל מלשלוח ידן לסוריה, ובמקביל גם לכונן ברית אסטרטגית עם איראן ובאופן כזה או אחר גם עם חיזבאללה. ברית זו היא אחת מאבני הפינה של שובה של רוסיה לאזור.

אבל דומה כי את ההישג המשמעותי ביותר נחלו הרוסים דווקא בזירה הבינלאומית למול ארה"ב של אובאמה. במאבק זה התגלתה וושינגטון במלוא חדלונה, נעדרת רצון ונחישות להשיג את מטרותיה, וגרוע מכך, נעדרת חזון, מדיניות ומטרות שאותם יכולים להבין בעלות בריתה וגם אויביה באזור.

דומה כי הנזק האדיר שגרמה ההתנהלות האמריקנית בסוריה אל מול הרוסים כרוך לאו דווקא בשגיאה נקודתית כזו או אחרת אלא בהתנהלות חובבנית המקרינה חוסר הבנה בסיסי של הנעשה באזור, חוסר ניסיון, נאיביות וחולשה, מהסוג שאסור למעצמה בסדר גודל של ארה"ב להקרין.

זה חודשים ארוכים מהתל פוטין באמריקנים. מנהל עימם דיאלוג מופרך שעניינו מאמץ להגיע להסדר מדיני שיביא את המלחמה בסוריה לסיומה. במסגרת זו הוא נותן ידו למפגשים בינלאומיים עקרים, מקיים דיונים עם מזכיר המדינה קרי, ובנוסף מכריז בהבל פה על הפסקת אש ועל נסיגת כוחותיו מסוריה, צעדים שלא היה בהם כל ממש ושלא נתממשו בסופו של דבר, ועוד כהנה וכהנה.

ובינתיים, במקביל למשחק הדיפלומטי המדומה וחסר התוחלת, הולמים מטוסיו של פוטין בכל רחבי סוריה ואילו בעלי בריתו, לוחמי משמרות המהפכה של איראן ולוחמי חיזבאללה, מתקדמים בדרכם לכבוש שטחים נוספים שבשליטת המורדים.

אבל האמריקנים בשלהם, לא נותנים לעובדות לבלבל אותם וממשיכים להעניק חיפוי דיפלומטי למהלכיו של פוטין בסוריה. ככל שפוטין מסלים את המאמץ הצבאי, דוגמת ההסתערות אל עבר חאלב, העיר השנייה בגודלה בסוריה, כך הוגים האמריקנים הצעות הזויות יותר, דוגמת הצעתם למהלך משותף רוסי־אמריקני נגד דאעש, שיעניק לגיטימציה למעורבות הרוסית בסוריה ויאפשר לרוסים ולאסד להגביר את הלחץ על המורדים במדינה.

לא מארה"ב תבוא אפוא הישועה, זאת כל ילד בסוריה כבר יודע. אבל גם לפוטין בעיות משלו. אחרי הכל רוסיה משכילה להקרין עוצמה, אך מדובר במדינה הנאבקת למול קשיים כלכליים לא פשוטים. הצלחתו של פוטין בקרב דעת הקהל הרוסית נעוצה בכך שהוא משדר תחושה של ניצחון והצלחה. אבל גם הוא זוכר כי המעורבות הרוסית הכושלת באפגניסטן לפני 30 שנה, שנסתיימה באלפי קורבנות רוסים, היתה אחד הגורמים לקריסתה של ברית המועצות. משום כך חדשה כמו הפלת המסוק הרוסי והרג אנשי צוותו היא בשורה לא נעימה.

אבל מעבר לכך, מתברר כי מה שנראה היום כניצחון, עשוי להתברר ביום המחר כשקיעה מחודשת בבוץ הסורי. כזה הוא הקרב על חאלב שבו הזדרזו הסורים ועימם הרוסים והאיראנים להכריז על ניצחון. אבל הצבא הסורי הוא צבא מותש ושחוק שאין בידיו לממש את היתרון שמעניקות לו ההפצצות הרוסיות והמורדים מצליחים להקיז את דמו ולעצור את התקדמות כוחותיו. במאבק בין פוטין לאובאמה מדובר בנוקאאוט, אבל בסוריה המלחמה עוד עתידה להימשך זמן רב.