"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הוספת משימה לגננת - סכנה אמיתית

,עודכן

בואו נדמיין ילד בן שנתיים במעון. הוא סקרן, ככל בני גילו, ובעודו משחק בלגו הוא מחליט לטעום את אחת מאבני המשחק. זו מחליקה אל פתח גרונו, וכשהוא מתחיל להיחנק - הגננת בגבה אליו. השניות הבאות יכריעו בין חיים למוות. אבל תכף נחזור אל הילד הזה.

בינתיים, רחוק משם, ועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק המחייבת גננות להתקשר להורי ילדים הנעדרים מהגן. הצעה זו נהגתה כתשובה למכת המדינה של ילדים הנשכחים ברכבי הוריהם, והיא לא תמנע כנראה את האסון הבא אך תסמן מטרה לאצבע מאשימה. בשטח הסטרילי של חדר ישיבות הדברים נראים פשוטים: הגננת תנהל מעקב אחר הילדים המגיעים בבוקר, אז תתפנה לסבב טלפוני, וכך נדע שהמנגנון המתוחכם "עשה את שלו" - לשמור שאין ילד המתייבש ברכב הוריו.

ראשית, קיים קושי עקרוני בהצעה שפוטרת אחריות הורית על ידי הטלתה על גננות, מטפלות וסייעות. הרי הן גם כך נושאות באחריות כבדה ומורכבת בתוככי הגן, עוד לפני שמרחיבים אותה אל מחוצה לו. גם בעולם תיאורטי חייבים לבחון חלופות הגיוניות ויעילות, ואת חלקן גם אנו בוויצו בוחנים בימים אלה. שנית, צריך לשאול: הטלת אחריות זו על הגננות - האם הסיכוי שתמנע אסון גדול מהסיכוי שתגרום לו?

כדי להבין את השאלה צריך לצאת אל השטח: גן ילדים הוא סיר לחץ, מקום פעלתני, רועש, שוקק חיים. ילדים הם מלאי מרץ ורעיונות, אך חסרי ניסיון וחוש זהירות. הגננת והמטפלות הן "מצילות" תמידיות ונדרשות לחושים חדים ולערנות מוחלטת כדי לקלוט כל סכנה בטרם תתממש. כשילד בולע חומר רעיל או נופל מהמגלשה בגינה - מדובר באסון פוטנציאלי, וערנות היא הכרחית. בשעות היום בישראל בכל שתי דקות מובהל ילד לחדר מיון, בכל שלושה ימים ילד נהרג, וכשהדבר קורה בגן, לא רק משפחת הילד קורסת אלא גם הגננת, שעלולה לעמוד מול אישום פלילי ולשלם מחיר כלכלי ונפשי בגין אירוע מר, שלעיתים נמשך שניות קצרות בלבד. אל תוך האחריות המורכבת הזאת משליכה הצעת החוק אחריות נוספת, לדבר שמתרחש מחוץ לכותלי הגן. כך, באסון הבא, יהיה עוד מקור להאשים, גם אם האשמה היא בכלל של מישהו אחר.

הזמן שתקדיש הגננת לשיחות עם הורים אולי יציל ילד אחד בשנה, אך מאות אחרים ישלמו את המחיר. כי היפגעות ילדים היא תופעה רחבה בהרבה מהסיפורים המזעזעים על ילדים שנשכחים ברכב. ופה נחזור אל אותו ילד שחלקיק הלגו כבר בפיו: הפעם הגננת היתה ערנית, היא חשה אל הילד והצילה אותו. אך אם באותה שעה הגננת היתה עסוקה בשיחה מתמשכת עם הורה - אולי הסיפור היה מתפתח אחרת. כי בזמן שהגננת מפקחת על כישורי ההורות של ההורים - מי ישמור על ילדי הגן?

הכותבת היא יו"ר ויצו העולמית, המפעילה 200 מעונות יום בישראל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר