לברך על כל מקדם בטיחות

הצעתה של ח"כ יפעת שאשא־ביטון לחייב גננות ומטפלות לברר מול ההורים מדוע ילדיהם נעדרים ממסגרת הגן, נראתה לי מיותרת מהרגע הראשון - אבל לא משום שהיא חסרת היגיון אלא משום שהיא עוסקת במובן מאליו. נכון, לא זו הדרך הבלבדית למנוע מקרי מוות איומים נוספים כתוצאה משכחת ילדים ברכבים, אבל בהחלט כן עוד פעולה חשובה במארג ניסיונות ההתמודדות עם התופעה, שרק בחודשיים האחרונים גבתה חייהם של חמישה פעוטות.

כשבתי, בת רבע לחמש, לא מגיעה בבוקר אל הגן, הגנן שלה, גל הגדול (ככה הילדים קוראים לו), שולח לי הודעה. "בוקר טוב, איפה אתם?" או "בדרך לגן?". מסרון של שתיים עד ארבע מילים וסימן שאלה. שמונה שניות עבודה, לפי מדידה שביצעתי. כשמדובר בשיחת טלפון כל העסק גוזל כדקה. בדקתי. גל לא עושה את זה כי הוא סבור שבת הרבע לחמש ננטשה על הבוסטר במכונית סגורה על ידי אמה המבורדקת. והוא לא עושה את זה תוך שהוא ממלמל לעצמו בתסכול, "לכל הרוחות, זה לא חלק מהגדרת התפקיד שלי, אבל רחמים על הילדה שנולדה לאמא נטולת אחריות הורית". הוא עושה את זה בטבעיות כי הוא מרגיש מייד בכל היעדרות של ילד מ־28 זאטוטי הגן, אפילו בלי לעבור על דף הקשר. כי אכפת לו מכל הקטנים האלה והוא מודע לאחריותו להם.

השבוע החולף הבהיר לי שאני הוזה. "אין ולא תהיה גננת מטורפת אחת שתסכים לשאת באחריות הפסיכית הזאת", כתבה גננת בפוסט בפייסבוק, לצד תמונה הזועקת "לא ניתן שיעבירו את האחריות ההורית לגננות!".

גננת אחרת הפליגה, עם עמיתותיה, בתיאורים מעוררי פאניקה על מה שיקרה בזמן שתשלח הודעה או תתקשר להורה (להזכירכם, שמונה שניות עד דקה) ותפקיר 30 ילדים לאחריותה הבלעדית של הסייעת. זה החל מדחיפת חרוזים לנחיריים ולגימת צבעי גואש, עבר להתרסקות מסולמות והסתכם בתמימות דעים שההורים של היום רק מחפשים הזדמנות להסיר מעצמם אחריות. "מעניקים לגיטימציה להורים לשכוח את הילדים שלהם", פסקה אחת הגננות. אכן, אין הורה שלא מחפש אחר הלגיטימציה הזאת בדיוק.

ההתקוממות של הגננות מנשיאה באחריות (שח"כ שאשא־ביטון הבהירה שאינה פלילית) היא בו בזמן מבהילה, צבועה ומוגזמת. מבהיל לגלות שיש גננות שמבקשות לצמצם עד כדי כך את אחריותן ורואות בפעולה הפשוטה הזאת דבר שהוא מעבר ליכולתן. היא צבועה כי הגננות הן בנות אנוש שמכינות לעצמן קפה במהלך היום, קופצות לשירותים וצמודות לטלפון הסלולרי, גם לצורך שליחת 20 תמונות ביום בקבוצת הווטסאפ של הגן; והיא מוגזמת משום שלא מדובר בהסרת אחריות מההורים, אלא בנשיאה באחריות הדדית. ההורה יעדכן מראש על היעדרות ילדיו. הגננת תוודא בתחילת היום מהי סיבת ההיעדרות. והלוואי שאלה יביאו אפילו למניעת מקרה מוות אחד.