בסבב המהיר שבו תפסה הציונות הדתית את כותרות העיתונים המרכזיים בשבועות האחרונים, נדמה היה לרגע כאילו מתנהל לו משחק של רולטה רוסית, בו בכל סיבוב נפלטת ירייה. ברם, מי שהחזיק הפעם את אותו "אקדח מעשן" הייתה התקשורת, שדאגה שכל סיפור יתפוס את הכותרות הראשיות, אשר היו נמשכות בסבב כתבות וראיונות אינסופיים לולא הפרחת בלון סקופ נוסף ואיתו המעבר לאייטם הבא.
הכותרות הרבות האשימו את בעלי האמירה הנידונה באותה העת בגזענות ובורות, וקראו לטפל בסוררים. הטוקבקיסטים ואנשי הרוח מיהרו בעוד ראיון ברדיו או בציוץ חד ונוקב, לגנות את הדובר ואת הציבור ממנו יצא, הציבור הדתי לאומי, אשר השפיל מבטו וגמגם מספר מילים בפוסט עלום.
כל אותה העת נשכחה עובדה אחת קטנה- חובת התקשורת לבדוק את אמיתות הדברים אותם היא מפרסמת. לו הייתה בודקת לעומק ומבינה את התהליך שעבר הציבור הדתי לאומי בעשור האחרון, ממש במקביל לתהליך אותו עבר העולם כולו, שלעיניה חקר האמת בלבד, ספק אם הייתה בוחרת לפרסם את אותן הלכות שנויות במחלוקת אותם ציטט הרב קרים. לו הייתה מתייחסת התקשורת בכובד ראש לאמירותיו של הרב לוינשטיין (אשר למען הגילוי הנאות אודה כי כבוגר מכינת עלי לימד ועודו מלמד אותי המון) הייתה בוחרת להציג אותו כיחיד, אמנם משפיע, אך לא כקולו המייצג של ציבור שלם.
השיכחון הרגעי בו לקתה התקשורת, גרם לה להוציא מעל פני האדמה את הליקויים החבויים בה לצערנו בימנו - שטחיות ובורות, עליהם היא מפצה בכותרות ענק אדומות והאשמות פופוליסטיות. המרוץ התקשורתי להוצאת הסקופ, לא מאפשר לעיתונאי לעשות את תפקידו נאמנה ולהעניק פרשנות אמיתית, מעמיקה ומלאה לדברים אותם מצא. כשמוסיפים אל המשוואה את המתחרים החדשים של אמצעי התקשורת המסורתיים – הלא הם כותבי הפוסטים חדי הלשון, המרוץ לפרסום הדברים במהירות המקסימלית מעלה הילוך ואינו מאפשר לעיתונאים, לפרשנים ולעורכים לשמור על זכות התגובה של נשואי הכתבות, זכות שלו הייתה נשמרת כראוי וכנדרש לעיתים הייתה משנה את ההבנה כולה, אפילו במחיר גניזת הסיפור.
במציאות זו נדמה לרגע כי התקשרות, ובעקבותיה הציבור, אינם חושבים פעמיים טרם שימוש ללא הבחנה בכל התחמושת הכבדה, השמדת יכולות התגובה של הצד האחר או לחלופין גרימת נזק כה גדול אשר הופך את התגובה של הקורבן התורן לחסרת משמעות ורלוונטיות. במציאות זו נדמה כי וויתרנו מראש על היכולת לנהל שיח הגון ומכובד, שיעסוק בסוגיות חשובות וציבוריות אלו תחת הפסקת אש. שיח אשר יאפשר להבהיר את הדברים לעומקם, תוך שכל הצדדים נושמים מעט אוויר לפני ניקוי הקנה לקראת הירייה הבאה.
אין זה המקום לשאול את השאלה המתבקשת האם אותן מתקפות מוצאות אל הפועל באותה המידה כלפי בעלי השקפות ומגזרים המשתייכים לכלל הקשת החברתית והפוליטית, לא זו דרכי. מה שעלינו לזכור הוא שהתקשורת אשר כהרגלה תזנח במהירות את הפרשה התורנית ותמשיך הלאה, תשאיר אחריה פעם נוספת שברי ציבור ישראלי אחד, שעסוק בלמצוא בחזרה את הטיעונים שלו. עד למתקפת הכותרות הבאה, שלצערנו הינה רק עניין של זמן, נראה כי זהו הזמן להמעיט בחיפוש האובססיבי אחר אמירות קיצון, לנסות לחבר את הפיסות והשברים, להתקרב מחדש, לחפש את המכנה המשותף ולזכור שהוא שם כדי לעזור לנו לדבר, להבין ולשרוד בשלום את המחלוקת הבאה.
* הכותב הינו חבר מרכז הבית היהודי ומנכ"ל בשבילנו, סטודנט לתקשורת פוליטית באוניברסיטת ת"א.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
