הרפובליקנים מחפשים שובר שוויון

הרחק מן הרחובות המדממים בניס ובאיסטנבול, יעלה היום המסך על ההצגה הרפובליקנית הגדולה מכל. בהיכל הספורט של קליבלנד תיפתח הוועידה הארצית של המפלגה, שתעניק לדונלד טראמפ את המנדט הנכסף לנהל דו־קרב קדם־נשיאותי עם יריבתו הדמוקרטית, הילארי קלינטון. מבחינתו של טראמפ, מועד התכנסות הוועידה עומד בסימן של התחזקות מעמדו הציבורי והתנופה המחודשת שצבר, ולאחר שעל אף ניסיונות חוזרים ונשנים מצידו של הממסד הרפובליקני לקרוא תיגר עליו, הצליח לבסס את מעמדו ולהשיג את הרוב הנדרש לבחירתו.

הגם שנותרו עדיין בקרב המחנה הרפובליקני כיסים בודדים של מחאה והתנגדות, לא ימנע הדבר את בחירתו של טראמפ. איל הנדל"ן עתיד, אפוא, לצאת לישורת האחרונה של המירוץ לבית הלבן כשהוא נהנה מרוח גבית ומלגיטימציה רחבה מבית. לא זו בלבד שהצליח - במרבית סקרי דעת הקהל האחרונים - לסגור את הפער מול קלינטון במישור הארצי, אלא שעלה בידו לעקוף אותה באחדות ממדינות המפתח, שבהן תיפול ההכרעה ב־8 בנובמבר (כולל פלורידה).

בין היתר משקפת התחזקות זו את השלכותיה של חוות הדעת החמורה שפירסם לפני כשבועיים ראש ה־FBI ג'יימס קומי בסוגיית מיילגייט, שפגעה פגיעה אנושה בנקודת התורפה המרכזית של המועמדת הדמוקרטית, הלוא היא סוגיית אמינותה ויושרה האישי. גם המתח הבין־גזעי המחריף, שחשף בשבועות האחרונים משקעים עמוקים של תסכול, ניכור ואכזבה בקרב הקהילה השחורה כלפי ברק אובאמה וממשלו, עלול להחליש את רמת התמיכה של פלח בוחרים זה בקלינטון, ממשיכת דרכו הנאמנה של הנשיא אובאמה.

הפיגוע הנורא שהתרחש ביום חמישי בלילה בניס שבצרפת, והאפשרות המסתמנת שהמפגע פעל בהשראת ארגון דאעש, עשויים אף הם להעניק תחמושת מחודשת ואישוש לעמדותיו הבלתי מתפשרות של טראמפ בסוגיית המלחמה בטרור, כפי שבאו לכלל ביטוי מזוקק וצלול במצע המפלגה.

ואולם חרף התפתחויות אלה, טרם מצאה המפלגה הרפובליקנית (וכמוה גם המפלגה הדמוקרטית) את נוסחת הקסמים שתעניק לה את שובר השוויון ההכרחי בהתמודדות. זאת, במיוחד בקרב הבוחרים העצמאיים ונטולי הזיקה האידיאולוגית העמוקה, הממוקמים במרכז הפוליטי. אף על פי שקלינטון נכנעה כמעט ללא תנאי לתביעותיו הסחטניות של יריבה ברני סנדרס, וכדי למנוע שסע פנימי הרה אסון נגררה אל עבר מחוזות השמאל הדוקטרינרי, ספק אם יריבה הרפובליקני יוכל לנצל לטובתו חלון ענק זה של הזדמנות, שנפתח עבורו באזור קו התפר שבין שתי המפלגות. במילים אחרות: העובדה שקלינטון הפכה לבת ערובה בידיו של סנדרס, שאילץ אותה לאמץ עמדות סוציאליסטיות מובהקות הרחוקות מן המורשת והאתוס האמריקניים, עדיין איננה ערובה לניצחונו של טראמפ.

בשבוע שעבר התברר שגם המועמד הרפובליקני אינו חופשי לחלוטין מאילוצים ומלחצים פנים־מפלגתיים. במיוחד אמורים הדברים לגבי תביעתו של האגף השמרני והדתי מטראמפ להעניק במצע המפלגה ביטוי הולם לעמדותיו בסוגיות ערכיות, דתיות ואידיאולוגיות בסיסיות. אף על פי שטראמפ גילה עד כה פתיחות ניכרת בכמה מהמכלולים האלה, הסיכון הטמון באובדנו של "הקול האוונגליסטי" נתפס בעיניו כעולה על הסיכוי לקושש את קולות המצביעים המתונים והעצמאיים. כך עדים אנו לגיבושו של מצע רפובליקני שמרני למהדרין, שבין היתר מגדיר נישואים בין גבר ואישה כסוג היחיד של "נישואים טבעיים".

על רקע זה ניתן גם להבין את החלטתו של טראמפ לבחור כסגנו את מושל אינדיאנה, מייק פנס. למרות שמדובר בפוליטיקאי מיומן, אמין, מנוסה ואהוד, שכיהן תריסר שנים בבית הנבחרים ומהווה חלק מן הממסד הרפובליקני הבכיר, אין ביתרונות אלה כדי לטשטש את כרטיס הביקור האידיאולוגי שלו. שכן, פנס הוא נציג נאמן של הקהילה האוונגליסטית, המזוהה עם עמדותיו של הימין השמרני. ב־8 בנובמבר יתברר מי מהמתמודדים ייפגע כתוצאה מן הוויתור על המרכז הפוליטי. אברה