שנה להסכם: האיראנים בשלהם

היום מלאה שנה להסכם הגרעין עם איראן, וככל הנראה, לא יתקיימו חגיגות לרגל המאורע. בארה"ב הממשל מאמין בהסכם אך הוא מעורר ביקורת נרחבת - בעיקר במפלגה הרפובליקנית, אך גם מצד מומחים רבים. בישראל ובסעודיה הדעה הרווחת היא שההסכם גרוע, גם אם יש בו מרכיבים חיוביים, משום שאינו מבטיח שאיראן לא תגיע לנשק גרעיני.

בעיני הממשל האמריקני, ההסכם ייבחן בהתפתחות תוכנית הגרעין. בינתיים איראן עומדת בתנאי ההסכם וביצעה את הנדרש ממנה בצמצום תוכנית העשרת האורניום, בשינוי מהותו של כור המים הכבדים ובהידוק הפיקוח על האתרים. התנהלות זו היתה צפויה. הדעה הרווחת היא שאיראן לא תמהר להפר את ההסכם, משום שהפרה משמעותית תוביל להחזרת הסנקציות. הבעיה תתעורר כעבור 15 שנה כאשר, בהתאם להסכם, איראן תורשה לפתח תוכנית העשרת אורניום ענקית, ללא הגבלות, ותוכל להעשיר אורניום אפילו באיכות צבאית. הנשיא אובאמה הודה, שבמצב זה זמן הפריצה לנשק גרעיני מרגע ההחלטה יהיה אפס. איום זה אינו שולל את האפשרות שאיראן תנסה לפרוץ לנשק גרעיני גם לפני הסרת ההגבלות.

ממשל אובאמה עדיין מבקש לשכנע שההסכם הוא הישג היסטורי - הן בצמצום סכנת הגרעין האיראני והן בעידוד הכוחות המתונים באיראן. אלא שהאיראנים אינם מסייעים לו בכך. איראן ממשיכה בגלוי בפיתוח תוכנית הטילים, הגדולה ביותר במזרח התיכון, מתוך הפרת החלטת מועצת הביטחון. קהילת המודיעין האמריקנית ממשיכה להגדיר את איראן כמדינה המעורבת ביותר בטרור, כשהיא מסתייעת בכך בחיזבאללה ובארגונים אחרים. איראן מעורבת עמוק הן במלחמת האזרחים בסוריה והן במאבק הכוחות בעיראק, בניגוד לאינטרסים של ארה"ב. האגף הרדיקלי של המשטר, ובראשו המנהיג חמינאי ומשמרות המהפכה, הוא השולט באיראן ופועל כדי למנוע את התחזקותם של הכוחות היותר מתונים בה. הוא גם מונע פיתוח דיאלוג בין איראן לממשל האמריקני ומצמצם אותו לסוגיית הגרעין. ובד בבד, איראן מחזקת את קשריה עם רוסיה - במעורבות מתואמת בלחימה בסוריה, במגעים בדבר עיסקת נשק גדולה, ובכוונה להסתייע בה בפיתוח תשתית הגרעין האזרחית.

אבל איראן אינה חוגגת. הסיבה העיקרית שהביאה את איראן להסכם היתה הצורך הדוחק להשתחרר מהסנקציות הכלכליות, כמפתח לשיפור המצוקה הכלכלית. אמנם הסרת הסנקציות הקשורות בתוכנית הגרעין הביאה להטבות חשובות: תפוקת הנפט וייצואו גדלו, נחתמו הסכמים עם חברות זרות לפתיחת עסקים, ההשקעות הזרות באיראן גדלו ביותר מ־3 מיליארד דולר, הבנקים האיראניים הרחיבו את פעילותם הבינלאומית ואיראן רוכשת כ־230 מטוסי נוסעים - אלא שבכך אין די. איראן ציפתה שהתמורה הכלכלית תהיה מהירה ומשמעותית יותר - והדבר לא קרה.

כמה סיבות לכך: חלק מהמצוקה הכלכלית לא נבע מהסנקציות אלא מפגמי המערכת הכלכלית האיראנית, ממדיניות כלכלית כושלת ומשחיתות. כדי להשתלב מחדש במערכת העולמית נדרש מאיראן לבצע שינויים במערכות הפיננסית, הבנקאית והעסקית ולהעמידן בסטנדרטים מערביים. בינתיים זה לא קרה, בין השאר משום שבמסגרת ההסכם חלק מהסנקציות - אלה הקשורות במערך הטילים, בסיוע לטרור ובהפרת זכויות האדם - לא הוסרו.

מבחינת ישראל, אין בשורות טובות. אמנם האיום הגרעיני נדחה בכמה שנים, בהנחה שאיראן תקיים את ההסכם, אבל הוא ישוב לסדר היום בחומרה יתרה כשיוסרו ההגבלות על תוכנית הגרעין האיראנית. ובינתיים חמורה העובדה שארה"ב משלימה עם המשך תוכנית הטילים האיראנית ועם העובדה שאיראן ממשיכה לבנות את מערך הרקטות של חיזבאללה וחידשה את תמיכתה בחמאס, וכן עם העובדה שרוסיה מוכנה לחתום על עיסקת נשק גדולה עימה, אף שזו נאסרה על ידי מועצת הביטחון עד 2020.

הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי